עץ יוסף על בראשית רבה עד:א

כתיב זעקתי כו'. בילקוט תהלים קמ"ב מבואר יותר וז"ל מדבר ביעקב זעקתי אליך ה' אם יהיה אלהים עמדי. אמרתי אתה מחסי ושמרני בדרך הזה. חלקי בארץ החיים ושבתי בשלום אל בית אבי. אמר יעקב איני יוצא אלא ברשות. א"ל הקב"ה כו' הרי לך רשות שוב וגו' ע"כ:

תמן שובעא כו' אלא כו'. כלו' היתכן שחשקו ומגמתו וחפצו היה בחמודות העה"ז ותענוגיה ולזה קרא חיים. דבזה צור וחברותיה משובחים ממנה. רק מגמתו היה על חיים הנצחיים הנפשיים וקראה ארץ החיים אף שגם המיתה שולטת. עכ"ז באחרית הימים יתנוצץ שמה התחיה תחלה וראשונה:

נותן נשמה לעם עליה. היינו מתי ארץ ישראל. ורוח להולכים בה היינו של שאר ארצות. ור"ל שמתחלה נותן נשמה לעם עליה. ואח"כ ורוח להולכים בה (יפ"ת):

חלקי בארץ החיים דרשינן ליה ביעקב שיעקב הוא שאמר כן כדאיתא לקמן שיעקב אמר כל ספר תהלים. ודוד התפלל אח"כ כמוהו כדאי' בילקוט הנ"ל (יפ"ת):

שוב אל ארץ אבותיך. שמפני שכל עיקר מגמת יעקב היה מצד קדושת הארץ לפיכך גם ה' א"ל שוב אל ארץ אבותיך שתשוב אל קדושת הארץ ארץ החיים. ולמולדתך דריש אביך מצפה לך אמך מצפה לך. ואהיה עמך דריש אני בעצמי מצפה לך כדי שאהיה עמך בקביעות קבע להיות נעשה לו מרכבה שאין זה אלא בארץ הקדושה (נזה"ק):

נכסי ח"ל אין בהם ברכה שאפילו שהצליח בח"ל אין ברכה בנכסי ח"ל כי לבסוף לא יעמדו. אבל עתה שילך לא"י יתקיימו בידו (יפ"ת):

הכא את אמר ואהיה עמך בתר שוב אל ארץ אבותיך דמשמע שלא יהיה עמו אלא שם אבל אם יצא משם אח"כ לא יהיה עמו. ולהלן בדוד הוא אומר ואהיה עמך בכל אשר הלכת דמשמע אפילו כשיצא מא"י לח"ל ומשני דדוד שהיה מפרנס לישראל היה צריך ללכת בח"ל ללחום מלחמותיהם ולזה היה ה' עושה לו נס אפילו בח"ל אבל יעקב שלא היה מפרנס אלא ביתו ולא היה צריך ללכת ח"ל אם לא ברשות ה':