עץ יוסף על בראשית רבה עב:ד

תמן תנינן כו' דאיכפל קרא לומר שביאת יעקב מן השדה היה בערב לאשמועינן אגב אורחיה דפועל זמן כניסתו בערב ממש דהיינו חשיכה:

ופסק עמהם צ"ל ואמר להם (רש"ש) וכו'. כתב היפ"ת אינו יכול לכופן בששכרן סתמא. אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו:

אינו יכול לכופן ובגמרא פריך פשיטא. ומהדר לא צריכא דטפי להו אאגרייהו כו' ע"ש:

מקום שאין מנהג. כגון עיר חדשה ואנשיה נתלקטו ממקומות הרבה:

תנאי ב"ד הגדול הן סנהדרי גדולה שבירושלים שהיו בימי דוד או קודם לו. דהא מקרא יליף לה ולא משמע שהוא אסמכתא (יפ"ת):

היציאה משל בעה"ב. פי' יציאתם למלאכתם על בעה"ב לוותר עם הפועלים ולא יצאו אלא אחר זריחת השמש. והכנסה לבית הפועל מוותר עם בעה"ב ולא יכנוס אלא אחר שחשכה:

תזרח השמש יאספון וגו' החיות. יצא אדם לפעלו. הרי שאחר זריחת השמש יצא לשדה:

עד ערב לא נאמר כו'. דעד ערב אפשר מיד בשקיעת החמה. כמו וטמא עד הערב דהיינו שקיעת החמה. אבל עדי ערב יליף בג"ש מעדי נשף דנשף היינו ערב ממש כדכתיב בנשף בערב יום באישון לילה:

מבע"י ומדליק נר משום כבוד שבת. כצ"ל (מת"כ):

שנאמר ויבא יעקב מן השדה בערב. אהכנסה משל פועל קאי שעל כן אמר מן השדה בערב שכניסתו משלו (יפ"ת) ודייק מדכתיב בערב בקמ"ץ משמע המבורר שהוא ערב (מת"כ):