עץ יוסף על בראשית רבה עב:ג

הניאת לסבי כו' פרש"י משל הוא שאומרים מהנה אתה לזקן שלי משערות זקני. כלו' לא די שלקחת בעלי אלא שאתה רוצה להנאותו משלי ולא משלך. שהדודאים היה מטבעם לעזר ההולדה ולהרבות התשוקה. ועיין בנזה"ק:

לפיכך אינה נכנסת כו'. כי לולא זה מאחר שהיא אשתו העיקרית היה ראוי שתכנס עמו לקבורה כמו שכל האבות נקברו שם עם בת זוגם ואם מפני שאין ראוי שיכנסו עמו ב' אחיות לקבורה. היה ראוי שתדחה לאה:

הוא דהיא אמרה לה לכן ישכב כו'. רמז לשכיבת המיתה. וזה ענין נבואה שנזרקה בה בלי ידיעתה (יפ"ת):

זו הפסידה כו' עיקר מימרא דר"א ורשב"ן נראה דקיימי אקרא דכי שכור שכרתיך דמפרשי לה לשון שכר וריוח. ומריבוי דרשי שכר לזו ולזו. ועז"א זו נשתכרה וזו נשתכרה. ולפי שמה שהיה שכר לזו הוא הפסד לזו אמר ג"כ וזו הפסידה וזו הפסידה (יפ"ת):

לאה הפסידה דודאים ובכורה ונשתכרה ב' שבטים. ורחל נשתכרה דודאים ובכורה והפסידה ב' שבטים. כצ"ל וכן הוא בחזית. ויבואר ע"פ דאי' לקמן פ' צ"ט כי עלית משכבי אביך בשעה שהבאת דודאים והיתה אמך אומרת לאחותה המעט קחתך את אישי אז עלית משכבי וחללת יצועי. ואז ניטלה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף שהוא מבני רחל. והיינו דקאמר לאה הפסידה דודאים ובכורה. ורחל נשתכרה דודאים ובכורה (נזה"ק):

שני שבטים שראויה היתה שתלד רחל ד' כלאה אלא בשכר בקשתה ליזקק לבעלה זכתה לאה ליששכר וזבולן כמ"ש בסמוך:

שבטים וקבורה עמו. כדלעיל. אבל בכורה ס"ל דחילל יצועי אביו לא הוה אלא במעשה בלהה. ור"א לא קאמר קבורה דס"ל שמאחר שאינו ראוי שיהיו ב' אחיות קבורות עמו זכתה לאה כי היא הנשואה בראשונה: