עץ יוסף על בראשית רבה עב:ה

שלא הניחה כו' כלו' לרחוץ רגליו באהל רחל שהיה רגיל שם שאילו כבר נכנס שמה לא היה מחק המוסר להוציאו משם (נזה"ק):

להעמיד שבטים שהם צדיקי יסודי עולם:

לפיכך הוצרך הכתוב לומר וישמע כו'. כי על טוב כוונתה לשם שמים נאמר וישמע אלהים אל לאה (נזה"ק):

בא וראה כו' סרסרותן של דודאים כו' לפי שהיתה כוונתה לשם שמים ואלמלא לא היה הכוונה לשם שמים לא זכתה לכך:

שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים. אע"פ שלאה אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי. אפשר ע"י מעשה הדודאים הצליחו ב' שבטים אלו מאד בתורה וכדאמרי' בפ"ו דנדרים כל אדם שאשתו תובעתו לדבר מצוה הוה ליה בנים נבונים. ויליף לה מלאה (נזה"ק):

והדודאים נתנו ריח לרמוז על דודאים הללו שנתנו ריח טוב בעולם ע"י שני שבטים הללו שעסקו בתורה:

יששכר תשיעי כו' דרשא דלעיל קא מסיק דבני יששכר היו גדולים בתורה:

לקורניסין גיר' הערוך לקרסין. וכ"ה לקמן בבמדב"ר פ' י"ג. ופירש בא"א דהיינו לפרקים. כלו' שהם יודעים בחכמתם ובינתן עתי וזמני השנה קודם בואם מה יפול בהם השעות ושינוים. וזה ע"פ חכמתם בידיעת הילוך הכוכבים ומזלות ותקופות חמה ולבנה לפי מצבם ומעמדם:

לעיבורין פי' לעבר שנים:

מאתים ראשי סנהדראות משבטו היה יכול להמצא חכמים ראוים להיות ראשי סנהדראות עד שכולם יתנהגו להלכה רק על פיהם וכפי דבריהם. כי היה כחם לכוין שמעתתא אליבא דהלכתא:

והוא משיב פירוש כל אחד מראשיהם משיב כהלכה למשה מסיני (יפ"ת):

מנין היה לו אף שהיה כחם לזה מ"מ אם היו צריכים לעסוק במזונותם היתה הטרדה מונעתם. אך זבולן היה עוזרם בטרף בכדי שינוחו ולא יטרדו:

הה"ד זבולן לחוף ימים. דאקדים זבולן ליששכר מפני שעסק בפרקמטיא ומאכיל ליששכר וכמו שעשה משה בברכתו:

הקדים ברכת זבולן. כי הוא הסבה. והסבה קודם למסובב:

שמח זבולן בצאתך. להצליח בדרכיך בפרקמטיא. בזכות מה שיששכר באהליך אהל של תורה. בהיותו מחזיק ידו לתורה. או ביאורו כי אסיפת ההון אם לא ישרת לתכלית טוב אז איננה שמחה אמתית רק תשמח במה שעי"ז יעסוק יששכר בשלימותו:

וי"א יש שכר באהלי זבולן פי' יש שכר תורה באהלי זבולן ע"י שמחזיק ידי יששכר לתורה: