עץ יוסף על בראשית רבה סז:ה

ברכה שביעית היא. מטל השמים א'. ומשמני הארץ ב'. ורוב דגן ג'. ותירוש ד'. יעבדוך ה'. וישתחוו לך ו'. הוי גביר ז' (יפ"ת):

עבדא דמאן כו' העבד אם אתה יודע של מי הוא. גם תדע של מי נכסיו. עבדא כו' העבד וכל אשר לו לאדונו:

ברם לך פיתך אפויה. כלו' אחר כי תעבוד לאיש משופע כזה ועל פיך ישק הוא וביתו. הלא תהיה לחמך מזומן תמיד בלא טורח בבית אדוניך המבורך. ועל כן מה אעשה לך עוד בני:

הרף ממנו כו' משום דכתיב לכה בה"א מפרש ל' הליכה. ומפרש איפה לשון אפיה. וה"פ לך והרף ממנו מיעקב שפורנתו אפויה כלו' שיכוה בגחלתו שתנורו בוערה תמיד להנקם מאויביו (יפ"ת):

ר"ל אמר הרף כו'. מפרש איפוא לשון אף שאף וחימה מסורים לו לשלחם על אויביו:

כך היית אומר כו'. כלומר שמצטער עליו מה יעשה לו. ותפס עליו הקב"ה כי למה יצטער עליו. והשיב יצחק יוחן כלו' שראוי לרחם עליו בדרך חנינה בזכות אבות. וא"ל הקב"ה רשע הוא ואין זכות אבות מועיל לו. והשיב לו בל למד צדק וכי לא כיבד את הוריו. וע"ז א"ל הקב"ה בארץ נכוחות יעול עתיד לפשוט ידו בביהמ"ק שהוא נוכח ביהמ"ק של מעלה. ואז הודה יצחק ואמר בל יראה גאות ה' בארץ החיים אלא השפיע לו שלוה בעוה"ז (נזה"ק):