עץ יוסף על בראשית רבה מט:יא

אמר אילו הרגני כו'. מדכפל לומר עפר ואפר דריש דרמיז בזה נמי ענין אמרפל ונמרוד (נזה"ק):

לא הייתי עפר כו' לא הייתי אפר. בתמיה וא"כ אנכי עפר ואפר לולא רחמיך עלי. וא"כ יודע אני טובתך וחסדך עלי וע"כ אבקש עליהם אולי יתכן לרחם גם עליהם:

אתה אמרת כו'. שבשכר שהשפיל עצמו נתן לו שכר וכדאמר בפ' כסוי הדם:

כפרה בהם שהפרה באה לכפר על העגל כדלקמן בבמד"ר פ' י"ט:

ולקחו לטמא נקט הכתובים שלא כסדרן להקדים של עפר לשל אפר כי הכא (יפ"ת):

אפר מקלה על גבי התיבה. ובראש הנשיא ובראש אב"ד ובראש כל אחד. לזכור זכות אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר:

ח"א זכותו כו'. הני מ"ד קאי אסיפא דמתניתין היינו על מה שנתנו על ראש הנשיא כו'. אבל מה שנתנו אפר על גבי התיבה הוא מטעם דעמו אנכי בצרה:

מ"ד כדי להזכיר זכותו של אברהם בין עפר ובין אפר על שם אנכי עפר ואפר. כצ"ל וכן הוא בירוש' (מת"כ יפ"ת) וה"פ דלמ"ד להזכיר זכות אברהם בין בעפר ובין באפר:

מילתא דר"י ר' יודן היינו ר' יהודה בן פזי. וה"ק מעשה של ר"י בן פזי חולק על זה שאמרנו דדוקא אפר. ועובדא דר"י בן פזי היינו דהוה מכריז בצבורא ואמר כו' יסב איהו עפר ויהיב ברישא כצ"ל וכן הוא בירוש' ופירושו ביום התענית היה מכריז ואומר מי שלא הגיע אליו שליח צבור ליתן אפר על ראשו יקח הוא בעצמו מהעפר הנמצא לו ויתן על ראשו. וא"כ מילתא דר' יודן בן פזי אמרה דעפר ואפר מהני (יפ"ת):