עץ יוסף על בראשית רבה מד:כג

שאינו מזכיר כאן החוי כו'. שכאן לא נזכר החוי ושם לא נזכר הרפאים. ולכן אמר שהחוי הם הרפאים הנזכרים פה. ולעיל פ' כ"ו אי' שנקראו רפאים שכל מי שרואה אותן היה לבו רפה כשעוה ע"ש:

ולמה נתן להם שבעה. כלומר למה לא נתן להם רק אלו שבעה ושלשה הנשארים לא נתן להם (מת"כ):

פירושן לעיל הני תיבות מיותר (מת"כ). וממקום אחר מפורש שבעוה"ז ירשו כבת שנוטלת עישור נכסים. ועישור של שבעים הוא שבעה אך לעתיד יירשו כבן:

ערביא שלמייא נוטייה הכי גמירי ליה דאלו הן וכן צ"ל בכל הני מ"ד דלקמן (יפ"ת) ושלמייא הוא שלמאה שתרגום אם יהיה לבער קין שלמאה. וכן כאן את הקיני הוא שלמאה. וערבייא ונוטייה הובא ג"כ לקמן פרשה מ"ח א' בדמות נוטי וא' בדמות ערבי וכו' ע"ש:

כי ירושה לעשו כו'. מדהוצרך לומר טעם למה אינו נותן להם את ארץ שעיר וארץ מואב וארץ בני עמון ש"מ שהם ג' אומות קיני וקניזי וקדמוני שהבטיח להם:

ואל תתגר בם מלחמה וכן בעמון כתיב כן קניזי הוא. כצ"ל (א"א ומת"כ):

קניזי הוא משעיר כמ"ש בסוף סדר וישלח אלוף קנז:

הוא ממואב ומעמון בילקוט גרס הוא מעמון ומואב (א"א):

אבל לימות המשיח כו'. כמ"ש (ישעיהו י״א:י״ד) ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. בענין יוסיף ה' שנית ידו לקנות שאר עמו וכו' כן הוא בילקוט. ומ"ש יחזרו ויהיו לישראל כי עתה גם הם גלו ואינם במקומם. אלא לימות המשיח יחזרו למקומם וירשו אותם ישראל:

חזירתא פי' שהחזירה יש לה עשרה ילדים. והכבשה הטהורה אין לה אפי' אחד. והוא משל שהדברים הפחותים נמצאים הרבה בעולם והטובים קשי המציאה. והיינו דכתיב ושרי אשת אברם לא ילדה וכל אלו האומות כבר היו בעולם (מת"כ):