עץ יוסף על בראשית רבה לו:ז

נתפרק יינו מעליו. שהשכור נדהם ואינו מבחין כמו שהוא נרדם כינה הכתוב הפגת היין ליקיצה (יפ"ת):

בנו הפסול כלומר במעשה ובמדרגה. דאל"כ מאי הקטן והלא גדול מיפת הוא (הרא"מ). ולדעת האומרים שחם היה קטן שבכולם. קושייתם כאן לימא אשר עשה לו חם. ולא הוי צריך לומר בנו הקטן אלא שבגנותו דבר הכתוב (יפ"ת):

קטן מהכיל שפירושו פסול. וזה אליבא דר' יוסף. ופלוגתא היא בפ' קדשי הקדשים:

רי"א לפי שכתוב דעת ר' יהודה שכנען לא חטא ועל שלא היה יכול לקלל לחם והוא הקטן והפסול. קלל לכנען שהוא הקטן והפסול מכל בני חם. ודעת ר' נחמי' שאם לא היה לו חלק בחטא לא היה מקללו:

ואת בניו הרי חם נתברך גם הוא:

לפיכך ויאמר ארור כנען. וגם זה עונש תחשב לחם בהיותו מצטער בצרת זרעו אשר נתקלל בעבדות:

כנען ראה והגיד שבאומר וירא חם אבי כנען נרמז שהיה משותף לו בעבירה (ר"ן):

תולין את הקללה במקולל. פי' במי שראוי להתקלל. ויש גורסים את הקלקלה במקולקל:

אמר ר"ב הרבה צער כו'. דאע"ג דשם ויפת בודאי נהגו בו מצות כבוד אב. מ"מ בטבע אין האדם משעבד כ"כ בגדול כמו בקטן. לכך אמר לכשאצא אני מעמיד לי בן. וכיון שעשה לו חם אותו מעשה שסרסו ומנעו מלהעמיד עוד תולדות אמר אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני ועי"ז בהכרח הוצרכו אחיו הגדולים לשמשו. לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהם עבדים לי. והיינו עבד עבדים דקאמר:

לכשאצא אני מעמיד כו'. ולפי שהיה בצער קודם שנתיישב העולם בנטיעה וזריעה לא רצה להוליד עד שיתישב העולם שלא יהיה לו ג"כ צער גידול בנים (יפ"ת):

דבר שהוא באפילה דאסור לשמש ביום לאור הנר כדאי' בפרק כל היד:

כעור מכוער:

ומפוחם לשון פחם כלומר שחור:

יצא חם מפוחם להודיע שנהג היתר בדבר שנוהג באפילה וכדלקמן במש"ל:

חם וכלב בסנהדרין דף ק"ח מייתי נמי עורב:

מפורסם וקלונו גלוי לעין כל. וכן הוא בסנהדרין:

מוניטין חותם צורת וולד נקרא מוניטין כדמיון מטבע וכמ"ש סנהדרין דף ק"ז במשנה אדם טובע כו' והקב"ה טובע כל אחד בחותמו של אדה"ר:

שיתפחמו פניו להיות רשומו ניכר וקלונו מפורסם לכל. וכן יפסול מטבעו. כך חם וכלב שמשו בתיבה הדומה לאהלו של מלך כי היה בה קדושה יתירה כדאי' בזוהר. לפיכך יצא חם מפוחם להיות רשומו ניכר וקלונו מפורסם לכל. ולפי שזה לא היה בחם לבד אלא גם בבניו כמו כוש. לכן אמר עוד במשל ויפסל מטבעו כמטבע שנפסלה צורתה אף כך נפסל זרעו בקלקול צורתם ברושם שחרות (נזה"ק):