עץ יוסף על בראשית רבה לו:ח

אף מיפת עמדו. פי' שגם מיפת נתגיירו ובאו באהלי שם וכן פירש התרגום. ודייק דכתיב ברוך ה' וגו' יפת אלהים וגו' שגם יפת בכלל ברכה להיות באהלי שם. וזהו יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם שיפת ישכון באהלי שם:

זה כורש שהוא מבני יפת:

שגזר שיבנה בה"מק ופי' יפת אלהים ליפת שירחיב לבו ויתנדב לכך:

אעפ"כ וישכון באהלי שם. שלא שרתה שכינה בפרהסיא בבית שני כמו בבית ראשון שבנה שלמה שהוא מבני שם אעפ"י שהיה בו כמה נסים. שהרי חסרו או"ת וארון ואש מן השמים כו':

בלשונו של יפת דהיינו יונית. ועיין בפ"ק דמגילה ובדב"ר ריש פ"א:

לתרגום מן התורה לאו מהא דקאמר שיהיו ד"ת נאמרין בלשון יפת למד. דהא תרגום לשון ארמי הוא וארם אינו מבני יפת. אלא פירושו מיפת אלהים שמענו שנשתמשה תורה בלשון תרגום דירחיב תרגמינן יפת. ומשום דקאמר להא מייתי קרא דויקראו בספר תורת האלהים דמיירי בענין לשון תרגום (יפ"ת). או מכאן לתרגום מה"ת (היינו לשון ארמי) שכיון שראינו שיהיו נאמרים בלשון יפת כ"ש בלשון תרגום ארמי שהוא קרוב ללה"ק:

זה המקרא לשון של התורה:

זה תרגום שהוא פירוש הכתוב:

אלו הטעמים כו'. בפ"ק דמגילה גרסינן איפכא ושום שכל אלו הפסוקים. ויבינו במקרא אלו פיסוק טעמים. ופרש"י הפסוקים איך נפסקים. פסקי טעמים הנגינות קרוים טעמים:

אלו ההכרעות כגון פסוקים שאין להם הכרע כגון שאת ארור משוקדים כו' כדלקמן פרשה פ' ומכריעין אותן ע"פ סברא:

והראיות כגון ב' כתובים המכחישין זה את זה דמייתינן כתוב שלישי להכריע ביניהם:

מכאן למסורת כגון קריין ולא כתיבין כתיבין ולא קריין דמייתי בפרק אין בין המודר שהכל בקבלה נמסר:

אפילו אדם רגיל בתורה. וקים ליה שלא יטעה:

לא יהא קורא מויקראו בספר דייק שאין לקרוא בשום צד אלא מהספר. ואיידי דמייתי הכא האי קרא מייתי להא נמי:

וקרא לו מפיו כלו' קראה הוא בעצמו מפיו וכתבה:

ב' מגילות כתב כתב את הראשונה מתוך פיו וכתב את השניה מתוך הראשונה וקרא בשניה: