עץ יוסף על בראשית רבה כז:ג

רבה והולכת להוסיף תמיד חטא על פשע וכ"ש שלא יתנו לב לשוב. לפיכך נחתם גזר דינם (יפ"ת):

שמענו בדור המבול כו' למימר שנידונו בב' דינים אלו וכמ"ש לקמן סוף פרשה כ"ח בחומו נדעכו ממקומם. וכמ"ש שם ויתרם אכלה אש. שהיה אצל המבול אש בצירוף מים. ואצל סדום כתיב וה' המטיר על סדום וסתם המטיר פירושו מטר מים:

משהיתה חמה כו' מדכתיב כל היום ולא כל הימים (יפ"ת). ור"ל שלא נמצא בשום פעם הרהור טוב בלבם להתנחם ממעשיהם. היפך כל הרשעים שנא' עליהם שמלאים חרטה:

לאור יקום רוצח והאי קרא בדור המבול מיירי דכולא פרשתא התם נדרשת בענין המבול כמבואר לעיל פרשה כ"ג ולקמן פרשה ל"א:

חתר בחשך בתים. בספרים מדויקים גרסי וכתיב חתר בחשך בתים למה שיומם חתמו למו. וסייעתא היא לדלעיל דאף שלא עשו עבירה ממש ביום. היה לבם חורש מחשבת און לעשות הכנה לעבירה של לילה:

שיומם חתמו למו מפרש חתמו מלשון סימן וכלו' שהיו מציינין הבתים תחלה ביום כדי לידע בלילה מקום מבוקשתם ע"י אפרסמון:

אפופלסימון כו' פי' היו שפים וסכין באבנים שמן ערב ביום כדי שיכירו בלילה בחשך המקום המבוקש. אבל בפרק חלק אמרו בענין אחר ע"ש:

אפופלסימון בערוך שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ותרגומו שעף וקטף. ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף:

כד דרשה ר' חנינא. כצ"ל (יפ"ת):

ההוא לילא ש' חותרין פי' כשדרש ברבים שכך היו עושין דור המבול נעשו באותו לילה ש' חתירות שלמדו לציין מקום הנרצה וחתרו בו בלילה. ולבני ציפוראי לא היה שמן אפופלסימון. והיו עושים סימן בדברים אחרים בלא ריח ועל כל זה חתרו ג' מאות:

הוה להון אפופלסימון מה כו'. פי' ואם היה להם אפופלסימון היו מחתירין הרבה יותר ומה היו בני ציפוראי עושים שלא היו יכולים לעמוד מפני הגנבים: