עץ יוסף על בראשית רבה כז:ב

זה דור אנוש בקהלת רבה ליתא זה:

שהיו מכאיבים להקב"ה. שכביכול השכינה מצטערת מהרשעי' המכעיסי' ע"ד צור ילדך תשי:

גם בלילה לא שכב כי און יחשוב על משכבו אע"פ שלא יעשום בפועל אלא ביום. ואמר זה להודיענו הפלגת השחתת דרכם כי יום ולילה לבבם למרע:

ומנין אף ביום שאפי' ביום היה לבבם חושב מחשבות און:

ת"ל כל יצר שאפילו ביום היה לבם חושב רעה (יפ"ת) ובחזית הגי' מנין אף בלילה. ובאמת שני הגי' נכונים. ביום יתכן יותר לחטוא מפני ראותו התאוות בעיניו. ובלילה מפני מנוחתו מעסקיו וכלל הדברים שתמיד היו הרהורי לבם רק לרע:

ד"א גם כו' זה הקב"ה בק"ר הגי' ואף הקב"ה הביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה. וכן צ"ל כאן. ומרומז במ"ש לא שכב לבו כלומר שלא נח רוגזו מהם:

וימח את כל היקום וכתיב ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה (מת"כ):

שהיו מכעיסין כו' כפל הכעס על המכאוב לומר שהיו חוטאין להכעיס (יפ"ת):

וה' המטיר על סדום שנדונו בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע כדלקמן סוף פרשה נ':

גומר מלאכתו ממלאכת יום בטיט ולבנים היה עובד בו בביתו גם בלילה. ולא שכב לבו קאי אמצרים שלא שבע לבם ונח מאשר היו משתעבדים בהם ביום (יפ"ת):

עדור חפור תחת הגפן:

בקע עצים:

פורענות ביום דהיינו כל המכות ביום ומכות בכורות בלילה:

גם זה הבל היא ס"ד דכל ימיו מכאובים היא והכוונה שכל הרשעים אשר מלאו תאוותם לסוף נאבדו והיה גם הוא להבל: