עץ יוסף על במדבר רבה ט:מ

והשקה את המים היה ר"ע אומר כו'. עיין בסוטה דף יט ע"ב ותראה שט"ס יש כאן. דר"ע ס"ל והשקה קמא היינו והשקה את האשה אתא למימר שאם נמחקה ואע"ג שנמחקה שלא כדין קודם הקטרה מכל מקום משקין אותה בעל כרחה. ואחר ישקה אתא לרישומו ניכר. והשקה בתרא היינו והשקה את המים לגופיה לומר שמקריב מנחתה ואח"כ משקה ע"ש ברש"י. ולפ"ז או שצ"ל כאן והשקה את האשה היה ר"ע אומר או צריכין למחוק הני תיבות היה ר"ע אומר וכן צ"ל והשקה את המים אם נמחקה כו'. והוא כר"ש הובא דעתו לעיל סוף סימן מז. או כרבנן הובא דעתם לעיל סימן כ תני היה משקה ואח"כ מקריב את מנחתה. וכן הובא דעתם לעיל סימן כב ואחר ישקה את האשה כו' להביא את שרישומו ניכר.

מחמת רתיתא. שאנו רואים אותה רותתת דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים אם היא טהורה ורוצה היתה לסמוך על טהרתה ולשתות ולפיכך היא רותתת וכשמגעת לשתות חוזרת בה (רש"י).

מחמת בריותה. שאינה רותתת וקאמרה איני שותה ודאי טמאה היא ולכך אינה רותתת דסמכא מעיקרא ואמרה כי מטינא למישתי לא שתינא (רש"י).

תלמוד לומר ובאו בה. והא דכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה לומר אבר שהתחיל בעבירה ממנו יתחיל הפורענות כדאיתא לעיל.

שיהיו אלין בה. מקללין בה.

כשם שאירע לפלונית הסוטה. ובספרי מסיים לשבועה שיהיו נשבעין בה שיארעך כשם שאירע לפלונית אם עשית הדבר הזה. וכן הוא אומר והנחתם שמכם כו'.

והתברכו בו גוים. פי' כל אחד יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל. ומפני שאפשר לפרש כפרש"י שם וז"ל מי שיוכל לדבק בישראל יתפאר בדבר וא"כ אין ראיה שהצדיקים ברכה כו' לזה מביא ראיה מקרא ישימך אלהים כאפרים כו' ופרש"י הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלהים וגו' (ז"א).