עץ יוסף על במדבר רבה ט:לט

ולקח הכהן מיד האשה וגו'. את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני ה'. ופריך וכי על ידו הוא מניף הכהן את המנחה. הא תנן במתניתין שהכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. אלא מכאן שהניחה תחלה לתוך כלי חול והיינו כפיפה מצרית ועתה נוטל מתוך כלי חול ונותנה לתוך כלי שרת וחוזר ונותן על ידיה ומניח ידו תחתיה ומניפה (קרבן העדה).

מניח ידו תחתיה. בירושלמי פריך ואין הדבר כאור (פי' וכי זה אינו מכוער) ומתרץ מביא מפה. ופריך ואינו חוצץ. ומתרץ מביא כהן זקן. ואפילו תימא ילד שאין יצר הרע מצוי לשעה מועטת.

והגיש. לקרן מערבית דרומית.

ולא מיד שלישה. שלישי בין הכהן ובין האשה שיקבל מנחתה מחמתה. ובספרי גרס ולא מיד שלוחה. מיד האשה שאם פרסה נדה לא היהת שותה עכ"ל. שאם פרסה נדה שאין הכהן יכול ליקח מידה שהרי תטמאנו וגם המנחה נטמאת ולא היה יכול להקטיר הקומץ לכך לא היתה שותה.

מוליך ומביא. דתנופה היינו מוליך ומביא כד"א ינופף ידו (מתנות כהונה).

אשר הונף כו'. באיל המילואים כתיב. והרמה היינו מעלה ומוריד.

מקיש הרמה לתנופה. מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה כן (פי' אף היכא דכתיב הרמה לבד צריך ג"כ להוליך ולהביא) ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד (פי' אף במקום דכתיב תנופה לבד צריך ג"כ הרמה היינו מעלה ומוריד) כן הוא בספרי.

זו הקטרת. הקומץ שקרויה אזכרה. כצ"ל וכן הוא בספרי. ופי' שקרויה אזכרה שע"י היא נזכרת למעלה.

כענין שאמרנו. לר"ש כדאית ליה ולרבנן כדאית להו. דלר"ש אתא לומר שבתחלה מקריב את מנחתה ואח"כ משקה ולרבנן אתא לשרישומו ניכר דאם לא נמחקה יפה לא ישקנה. ועיין מ"ש בסימן הסמוך.