עץ יוסף על במדבר רבה ט:יג

הימך. ממך כמו הימנו ממנו.

תרעא דלא כו'. שער שאינו פתוח לצדקה יהא פתוח לרופא. והיה כן למשל בפיהם. וכן כאן יהיה מוכרח לבוא אל הכהן שלא בטובתו כי אם לרפא נגע לבבו.

משלו. דייק מדכתיב והביא שהיה צ"ל והביאה שהרי אמר קרבנה עליה (מתנות כהונה).

כדי שלא יהיה כו'. פי' כדאי ונכון וראוי היה שלא יהיה חוטא נשכר. שהוא ממעט ההוצאה על השמן והלבונה. אלא מפני מה אינה טעונה כו'.

כשם שקנאה לבעל. ר"ל כשם שאסורה לבעל כל זמן שלא תשתה כך אסורה לבועל.

כשם שקנאה למטה. פי' כשם שמעורר עליה קנאת הבעל למטה. כך מעורר עליה קנאת המקום למעלה.

זו לטובה. שאז היא נקראת מנחה שהוא הקרבן העולה לרצון לפני ה'. ואם לאו היא מזכרת עון לבד. ולכך כתיב זכרון ב' פעמים.

אינה באה בתוך הרגל. פי' שברגל אין צריך להקריבה שמאליה באה לעזרה. אע"ג דנשים פטורות מראיה מכל מקום כשבאתה לירושלים היא מקיימה מצות ראיה (ז"ר).

מפני שלבה סמוך עליהם. פי' כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תודה ואנו מבקשים שתודה כדי שלא ימחה שם הקדוש על המים.

בשער נקנור. הוא שער המזרח מפני שלא נתקדש (ז"ר).

ראש המעמד. פי' הממונה על כך מעמיד את הטמאין (היינו המצורעים שכבר טהרו מצרעתם) בשער נקנור שהוא שער המזרח כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם (רמב"ם). ויליף מצורע מסוטה דכתיב בה לפני ה'. ועיין בז"א.