עץ יוסף על במדבר רבה ח:ו

שהיא נוהגת בכל. וכן הוא בספרי ס"ז. וז"ל הספרי בח"ב פיסקא קה מעשר דגנך תירושך ויצהרך יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר. תלמוד לומר תבואת זרעך עכ"ל הרי דס"ל דכל הפירות חייבים מדאורייתא. וכן פסק הרמב"ם ריש פרק ב מהלכות תרומות ע"ש.

כשם שאמור המושב לה' לכהן על גזל הגר. כצ"ל (רד"ל).

והחרמים. ס"ל כריב"ב פרק ח דערכין שסתם חרמים לכהנים (ז"ר).

והעורות. היינו עורות שאר קדשים דלא כתיבי בהדיא שהם לכהנים. דאילו עורות של עולות כתיב בהדיא בקרא בפרשת צו ולמה לי למרבינהו (ז"ר).

והבכורות. בכורי בעלי מומין מבהמה טהורה דאילו תמימים הא כתיב (במדבר י״ח:י״ז) אך בכור שור וגו' את דמם וגו' את חלבם תקטיר ועיין בכורות ריש דף מח.

פדיון הבן ופדיון פטר חמור. קשה הא כל הני שחשב המדרש כתיב בהו בהדיא בקרא שהם לכהנים ול"ל למרבינהו וי"ל דלימד כאן שיהיו נתונים לאנשי משמר ולא יתנם לכל כהן שירצה. אבל בעורות ליכא למימר דאיירי בעורות עולות ואתא למימר שיהיו נתונים לאנשי משמר ולא לכל כהן שירצה דהא בעורות כתיב בהדיא (ויקרא ז ח) והכהן המקריב את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. והיינו לבית אב של יום כדפרש"י שם. לכן ע"כ צ"ל כמו שפירשתי לעיל בשם הז"ר.

אשר יקריבו לכהן רבי ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבין לכהן ומה תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן. כן הוא גירסת הילקוט והספרי. ופרש"י בחומש וכי תרומה מקריבין לכהן והלא כהן הוא המחזר אחריה לבית הגרנות.

בא הכתוב ולימד שיהיו נתונים לכהנים. וכן הוא בלשון זה הובא ברש"י שבחומש. אבל הז"ר והז"א כתבו שגירסת המדרש שיהיו כלם ניתנים לכהנים. ופירושו שאע"ג דכתיב בהדיא בפרשת קרח וידבר ה' אל אהרן וגו' בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה ומוקי לה בספרי פרשת קרח פיסקא קיז על בכורים ממש ולא על מנחות כדמוקי לה במסכת מנחות דף פד הוה אמינא דמקריבים קצת מהם למזבח והשאר לכהנים כמו שאר קרבנות להכי כתיב כאן ללמד שיהיו כולן לכהנים. ואע"ג דכתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו פירשו כל מיני פירות לא תקטירו. ה"א דגבי בכורים גלי הכתוב תביא בית ה' אלהיך להקריב מהן למזבח קא משמע לן. ולגירסת הספר שלפנינו יש לתרץ דאע"ג דכתיב בסדר קרח לך יהיו הוי אמינא לכל כהן שירצה בא הכא ולימד שיתנו לכהן שבמשמר ולפי הגמרא דמנחות הנ"ל ג"כ לא קשה.