עץ יוסף על במדבר רבה ה:ג

הדא הוא דכתיב ולא דבר ה' כו'. כדמסיק המדרש קל וחומר.

שהיו גרים גרורין. ובתנחומא גריס גרים ארורים.

והרג הכהנים כו'. ומלשון התנחומא משמע שהרג מהגבעונים ממש וכדאיתא בירושלמי סנהדרין שהמית מהגבעונים ז'. שני חוטבי עצים. ושני שואבי מים. ושמש. וסופר. וחזן. ועיין עוד פ"ח סימן ד' מ"ש שם.

אין מדותיו. כלומר אף שמדת הדין מתוחה על העולם ומוסרם לטבע הכולל אשר אינה מבחנת בין טוב לרע. עכ"ז ה' יצילם שלא כדרך הטבע.

אנדרולמוסיא. פי' אבדן כולל על כולם.

חטא דור אנוש איבד אותם. כדאיתא בבראשית רבה פרשה ה' ובסוף פרשה כג.

הציל לחנוך. שנאמר ויתהלך חנוך וגו' ואיננו כי לקח אותו אלהים וס"ל כמ"ד בפרקי דר' אליעזר שחנוך בא חי לגן עדן. ולכן אמר שניצול מפורענות בני דורו. ודייק לה מדלא כתיב ביה לשון וימת כמו באינך וכנגד כל אלו החוטאים שחשב פה רמז (בנחום) שכנגד דור אנוש ודור המבול אמר וכשטף עובר וגו'. וכנגד הסדומיים אמר שם אכלו (באש) כקש יבש. וכנגד המצרים ואויביו ירדף חשך.

והרג לחטאים כו'. ונגף הקב"ה עושי מעשה העגל. עיין בתנחומא כי תשא סימן כו. ובפסיקתא רבתי וברש"י בחומש.

ואצילם מצרה. כלומר התבוננו כי הוא מבני לוי אשר המה קדשו שמי ואיך לא אחוס עליהם.