עץ יוסף על במדבר רבה ה:ב

לא תטה משפט. דכל מקום שנאמר שער מדבר בסנהדרין או דיינים.

ואומר כל אלמנה וגו'. כי מדרך הטבע לאיש עני ומדוכא כמו אלמנה וכדומה עליהם אין משגיחין מאומה כי מי יריב ריבם. ולזה אמר אל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם. וזהו שאמר הכתוב כפל אל תגזול דל כי דל הוא.

דלים במנין. כי שם דל הונח על מיעוט ורזון הבשר באיש אחד. או במספר הרבוי שהם דלים ורזים במנין.

למה שהיו סמוכים לקדש כו'. ודאי דגם במצרים לא נתרבו מפני שלא היה עליהם שיעבוד. ומי שלא היה בכלל כאשר יענו לא היה גם כן בכלל כן ירבה וכן יפרוץ אבל היה להם להתרבות אחר כך במדבר. על זה אמרו מפני שהיו סמוכים לקדש כו'.

כדי שלא יזוקו ישראל בנגעם בארון. והם כלים בעבורכם. לכן ראוי לחמול עליהם. וזהו אל תגזול דל. כלומר ראוי לתת מתנותיהם התבוננו איך הם דלים במספר מפני שנושאים הארון והם מוסרים את עצמם לסכנה בשבילכם. ועוד כי דל הוא מנחלה ואין לו במה להחיות נפשו.

כי תכלה. וסופו ואכלו בשעריך ולכן כאן דכתיב עני בשער מוסב עליהם.

שאם עשית כן. וגזלת את מתנותיהם.

אל תגזול דל מדבר בבני קהת. מתחלה דרש על כלל לוים שעכ"פ הם שומרים משמרת הקודש משארי כלי בית המקדש. ועתה מפרש על בני קהת שהם נושאים הארון.