עץ יוסף על במדבר רבה כ:יד

ומכה אתונו שלא תלך בשדה כלו' שהיה לו להכריחה ברוח פיו:

ספקלטור פי' בלשון רומי ממונה להרוג מחוייבי מיתה:

בא אצלו ברגליו רמז ללשון הש"ס רגלוהי דבר נש אינון ערבין כו':

כדי שלא יצטער המלאך כי אינו חפץ לשכון אצל רשעים ולהופיע עליהם:

הכרמים נמכרים כשועלים ואפשר שצ"ל הכרמים נרמסים לשועלים והוא ע"ד הכתוב שועלים קטנים מחבלים כרמים וישראל נקראו כרם ה' צבאות:

שבידיהם שני לוחות אבנים כתובים כ"ה בתנחומא ור"ל כדפרש"י בתורה שסתם גדר של אבנים מזה ומזה רומז לכך:

משני עבריהם הכוונה שכתובים גלוי ונסתר כי כל התורה שמותיו של הקב"ה. וא"כ בה יכול לשנות כל טבע ומערכה וקסם ואיך יכול לשלוט בהם:

בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל כדמפרש שיעקב מטה שלימה אין בה פסולת:

במקל על בזיונות שביזתה אותו ודרש במקל מלשון מקלה אביו ואמו:

שהפה והלשון ברשותו של הקב"ה. שאם יחפוץ לקלל הוא ברשות הקב"ה להכריחו לברכם. כמו שפתח פי האתון:

החוגגת וכאומרת זכור למי תלך לזו החוגגת ג' רגלים להתקרב בזה אל ה'. ואיך אוכל להוליכך לשם:

לשונו סרוח התעללת בי הוא לשון טומאה כד"א ויתעללו בה כל הלילה:

אנקה אפשר שצ"ל נאקה. והוא גמל נקבה:

התחילו תמהין שרי מואב ואע"פ שכן ראו ותמהו לא שבו מרעתם:

וי"א אמר להם אינה שלי קאי אדלעיל שתק ולא מצא תשובה. וי"א שא"ל אינה שלי ולכך לא הרגתיה בפה. והיא השיבתו הלא אנכי כו' ובסנהדרין דף ק"י אי' א"ל מ"ט לא רכבת אסוסיא. א"ל דשדאי ברטיבא. א"ל הלא אנכי אתונך. לטעינא בעלמא. אשר רכבת עלי. אקראי בלעמא. מעודך עד היום הזה כו' ע"ש:

שהאתון גדולה הימנו שמעודך משמע מיום הולדו כמו מעודי עד היום הזה (בראשית מ״ח:ט״ו) אף שעדיין הוא רך ואינו רוכב בעצמו. מ"מ היה רוכב ע"י פדגוגו וטבע האתון אינו מאריך ימי יותר מארבעים בשום פנים. וגנאי הוא לו שהוא נער ובער וע' בש"ר פ"א סי' י"ב מ"ש:

וכיון שדברה מתה דרש ההסכן לשון סכנת מות:

ד"א ההסכן הסכנתי לעשות לך כה חס ובילקוט גרס ד"א חס כו':

לא היו יכולין לשעבדה כי היו בושים מפני דבריה ובקשתה לחמול עליה: