עץ יוסף על במדבר רבה יד:ח

לפני אפרים כו'. שהם היו המעולים שבשבטים כמאמרם ז"ל (סוטה פרק א"נ) ראוי היה יוסף שיצאו ממנו י"ב שבטים כיעקב. וכמאמרם ז"ל שבת נ"ה על בנימן שמת בעטיו של נחש (ספורנא):

בני רחל אשת יעקב. ובכולן לא נאמר כן. אלא שהיתה עיקרו של בית (רש"י) וברות רבה למד מדכתיב ורחל עקרה עיקרה של בית. וע"ש מ"ש:

מתה עלי רחל וכדאי' ברות רבה פ"ב אמר יעקב אבינו קשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי. וגם לפי מה שאחז"ל שמתה על שאיחר נדרו. הרי היא היתה עיקר באמת:

שנולד בנימין כשהיה יעקב בן מאה שנה. וכן הוא בסע"ר פ"ב. ובספר הישר סדר וישלח. שהרי אבינו יעקב היה בן ס" שנה כשנתברך. אח"ז היה נטמן י"ד שנה ומשמש את עבר. נמצא עומד על הבאר בן ע"ז שנה. ועשרים שנה עשה בבית לבן. יצא מארם נהרים ובא לסוכות עשה שם י"ח חדשים כדאי' בב"ר פ' ע"ח. יצא מסוכות ובא לו לבית אל ועשה שם ששה חדשים. יצא משם ונולד לו בנימן:

שביחן צדקת אחיו בנימן על אודות הגביע. נראה שט"ס הוא וצ"ל שביחן צדקת אחיו בבנימן. ור"ל שביחן צדקת כל אחיו בזה שנתן הגביע באמתחת בנימן אם ימסרו נפשם עליו. וכיון שראה שמסרו נפשם על בנימן הכיר צדקת כל אחיו והתודע להם:

שביחן לשון הבחנה ונסיון:

שחשבונו שבעים יין. בגמט' שבעים:

בנינו לכפרה להורדוס על שהרג לכולהו רבנן וכדאי' בפ"ק דב"ב שבבא בן בוטא נתן לו זאת העצה ואמר לו אתה כבית אורו של עולם. היינו רבנן כדכתיב ותורה אור. תלך ותעסוק באורו של עולם היינו ביהמ"ק דכתיב ונהרו אליו כל הגוים:

שאול ואיש בושת. וכן חשיב ליה לאיש בושת בויק"ר פ' כ"ט סי' ט'. אבל בתנחומא לא חשיב ליה לאיש בושת מפני שמיד פסקה מלכותו. והרי הוא כלא היה. ולהכי אמר כאן ד"ר כנגד שני גואלים שיצא ממנו מרדכי ואסתר: