עץ יוסף על במדבר רבה יד:ז

שאעפ"י שנכנס לאותו גדולה דרש ועל אע"פ שהיה על ועליון עכ"ז שמר שבועת אלהים:

ולכך נאמר אלהים רמז לכתוב שבועת אלהים:

והיה זהיר על השבועה שלא נשבע כו' ר"ל ששבועת שקר בודאי לא היה נשבע אפי' בפרעה. דהא כתיב גם במדעך מלך אל תקלל. אלא בוודאי כוונת יוסף היה כשאמר חי פרעה אם תצאו מזה רצונו לומר אם תצאו כולכם כל העשרה אחים. וזה קיים. שהרי נשאר שמעון וזה דאי' בתד"א ח"א סי' כ"ז לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא קיים יוסף שנאמר חי פרעה אם תצאו מזה. והלא דברים ק"ו ומה כשהיה נשבע במלך ב"ו קיים את שבועתו אם נשבע במלך מנלכי המלכים הקב"ה עאכ"ו ע"כ. הרי שקיים יוסף מה שנשבע חי פרעה אם תצאו מזה וגו'. וכ"ה כוונת המכילתא ריש סדר בשלח דאי' שם יוסף קיים כל העשרת הדברותל כו' לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה ע"כ. ר"ל שאם קיים שבועה לב"ו כ"ש שבועה שנשבע בהקב"ה. וכן מה שאמר חי פרעה כי מרגלים אתם ג"כ לא היה שקר כדאי' ברבה סדר מקץ פ' צ"א שכשבאו למצרים עברו שלשה ימים ולא באו לקנות תבואה. ושאל להם יוסף ע"ז ואמרו אבדה נאבדה לנו והיינו מבקשים אותה ע"ש. וזה היה כוונתו במה שאמר מרגלים אתם. ועיין מ"ש בב"ר פרשה צ"א סי' ח':

שגדר עצמו כו' כלומר שהיה דבר גדול שהגביר על יצרו. לכן מכונה בשם דבר:

ואין איש וכמו שאמרו בב"ר פ' פ"ז סי' ט' ואין איש מאנשי הבית אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש רבי יודא אמר יום אידם של נילוס היה והלכו הכל לראות והוא לא הלך:

לא נתבהל מן מעשיהם כי יצר הלב הבא לאדם פתאום. נפשו הבהמית מוטרפת בשעת מעשה. ובלי התבוננות ח"ו יבא לזה. אך הוא עמד בשכלו להשביח שאון היצר:

מפנאי מריקות:

אשר יאמר לכם תעשו וזהו מי יאמר לו מה תעשה כי כן צוה להם המלך שיעשו ואין מי ימחה בידו:

בנגעת יוסף פי' במה שנוגע אל יוסף שאף שהפליג בשבחו מידיעת פתרון חלומות. הפליג בגנותו ג"כ. לומר שידיעתו מכח שטותו כמאמרם ניתנה נבואה לשוטים. או אפשר שצ"ל בגנות יוסף:

נער שהוא שוטה כו' משום שהיה אפשר לו לשר המשקים לומר ושם אתנו פקיד על כל האסירים. ואמר בלשון בזוי. ש"מ שכיון לבזהו. נער שהוא שוטה כלו' שאין דעתו שלימה שעודנו רך בשנים. והלהנהיג שררה ראוי שיהיה בו טעם זקנים (יפ"ת):

עברי שונא לפי שאוכלים הצאן שהיו המצרים עובדים אותו. כדכתיב כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם וגו':

עבד שאינו ראוי למלכות שכך היה כתוב בנמוסין של מצרים שלא יהיה עבד מולך. כדאי' בב"ר פ' פ"ט:

שעתיד ליתן הדין כו' כלו' שידע אף אם ימלא תאוותו היום יש עת להנקם ממנו להשפט על מעשיו:

להיות עמה בעולם הבא כמ"ש במס' עכו"ם ה' ע"א וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין כו' שנא' ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה לעוה"ב ע"כ. ופי' מלפפתו מעטפו. וכתב התורת חיים דהא דקאמר הגמרא וכל העובר עבירה אחת היינו עריות. דסתם עבירה דנקט הש"ס עריות הוא:

פיו שלא נשק בעבירה כו' חשב כל המעלות הפרטות שנשתלם לו מדה במדה מן ההיפך להיפך:

הוא לא הרכין צוארו לעבירה נקט ההרכנה משום דחרדת הגוף ותנועתו לעבירה הוה דבר מגונה מצד עצמה. ולפי שתחלת תנועת חוליות השדה שהיא עיקר הגוף בצואר. נקט צואר להרכנה (יפ"ת):

ומן המצריות בנות צעדה עלי שור וכדאי' בב"ר פ' צ"ח בנות צעדה עלי שור וגו' את מוצא בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכים והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן. אעפ"כ לא היה מביט בהם:

ולפיכך עלי שור ולפיכך עלי לשלם לו שכר אותה ראיה. ודרש שור לשון ראיה כדמפרש רבי ראובן:

בכל הרואה בכל מקום שהיו יכולים לראות העיר. והענין כי זהו סימן הקדושה שהיה בנפשו ששמר מעון. ולכן יהיה קדוש בכל מקום. כי קדושת המקום תלוי ג"כ בקדושת האדם השוכן בה:

שלא גנבת ממונו של פוטיפר שהיה נאמן ביתו ולא גנב אצלו כלום. ועי' בתד"א ח"א פ"ו שחשב שם שקיים יוסף כל עשרת הדברות.

כמד"א ועין נואף שמרה נשף לומר לא תשורני עין וכתיב ובלילה יהיה כגנב הרי ששייך לשון גניבה בנואף. ולעיל פ"ב למד מדכתיב בקרא מים גנובים ימתקו:

כנגד יעקב כלו' קרבנו היה לכוון בזה ענין יעקב ומאורעות יוסף ומאורעותיהם שיקרה אותם באחרית:

ואני נתתי לך שכם אחד כו'. וכרבי יהודה דאמר בבראשית רבה סוף פרשה צ"ו זו בכורה:

כי מנשה על שם יעקב נקרא. אבל אפרים נשאר במקום יוסף. לכן לעיל באפרים חושב אפרים שותלח ערן בג' דורות שראה יוסף:

כי לא היו לו בנים. וזה מורה על חטאת כמ"ש ז"ל לשון עברה על מי שאינו מניח בן ליורשו. ויאיר בן מנשה נהרג בימי יהושע. ויאיר בגלעדי הכתוב בשופטים י' היה אחר. שהיה לו שלשים בנים ולמ"ד עיירות בארץ הגלע:

שהיה מבקש לגדלו על אפרים אחיו. והטעם דיוסף לפי שראה מה שנמשך לו מקנאת אחיו בו על אהבת אביו אותו מהם. היה מקפיד בהיותו מטיל קנאה בין מנשה ואפרים בהודיעו חבה יתירה לקטן. וחשב כי לא ידע יעקב מה שהיה בו ביוסף. ע"ז השיב לו אבין ידעתי בני ידעתי (יפ"ת):

אלו בנות צלפחד ע"ל פ' כ"א. ובתרגום אונקלוס וברש"י סדר ויהי: