עץ יוסף על במדבר רבה יד:ו

האני אותו מלת אני שיאמר לך מרומז על אימתו וכדלעיל:

ת"ל ואת שבתותי תשמרו לכאורה נראה דמדסמך זה לזה דריש ליה. אבל אומרו כולכם חייבים בכבודי לא נפקא לן מהסמיכה. אלא מאומרו אני ה' בסיפא דקרא. ופי' הפסוק אע"פ שאמרתי לך איש אמו ואביו תיראו הוא בתנאי שאת שבתותי תשמורו. אבל אם כדי לכבדו צריך אתה לחלל את השבת או לאחת מכל מצות התורה לא. וזה מפני שאני ה' אדון לכולכם ואתה ואביך חיייבים בכבודי (קרבן אהרן):

רואה את הנולד כמ"ש (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו כו' ואמרו חז"ל בראשיתו רואה כו':

ומחשב הפסד מצוה מה שהוא מפסיד מסחורתו בשעה שהוא עוסק במצוה. הוא מחשב כנגד השכר שיקבל עליה לעתיד:

ושכר עבירה שהוא נהנה בה הוא מחשב כנגד הפסדה שהוא עתיד להפסיד בה בעוה"ב. כי ההפסד שעתיד לבא עליו הוא הרבה מאד. וכן השכר שעתיד לבא הוא הרבה מאד (רש"י):

אלא מאריך רוחיה כו' פי' אלא מאריך אפיה אולי ישוב וגבי דיליה כשאינו שב. והא דכתיב נושא עון היינו למי שעושה תשובה. ועיין מ"ש בתנחומא כי תשא סי' כ"ו:

ההין המדה כד"א רביעית ההין:

שנתן להם ארכה אריכות זמן פן יחזרו בתשובה כד"א לשלותך תהא ארכה:

לאחר גזר דין אין שומעין לו במס' ר"ה דף י"ז אי' א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם. ומוקי ליה בצבור דוקא אבל ביחיד אין נקרע גז"ד אפי' כששב לאחר שנגמר דינו ביום הכפורים. וכתב בספר סדרי טהרה בסוף מסכת נדה הא דמחלק בענין קריעת גז"ד בתשובה בין יחיד לצבור היינו בשב מיראה דזדונות נעשה לו כשגגות. אבל בשב מאהבה דזדונות נעשין כזכיות יש כח בהן להקרע גז"ד אף ביחיד:

לנשום יוציא ויכניס רוח נשימתו:

שיכלא הרוח בגופו שיכלא לשון בית כלא אדני משה כלאם:

דין ד' מיתות לא בטלו וא"ת והא חזינן כמה חייבים דמתים כדרכם. וי"ל דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעוה"ז כדכתיב (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו (תוס' ד"ה מיום סנהדרין ל"ד). והריטב"א כתב דין ד' מיתות לא בטלו פי' באותן שנוטלין דינם בעוה"ז. כי בוודאי יש כמה רוצחים שמתים בשלוה ובהשקט שנדונים לעוה"ב. וזה ברור עכ"ל:

בסרונכי אסכרה (רש"י):

נופל מן הגג דומה לנסקל שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ וגבוה שתי קומות היה כדאמרי' בפ' נגמר הדין (רש"י):

או חיה דורסתו אריה מפילו לארץ והורגו בדריסה (רש"י):

נחש נושכו והארס שורפו (רש"י):