עט סופר חלק ד ו

להיות קדוש, אבל ראשית, התחלה, תבואתו של ישראל, פרי מעשיו. ויש לאדם לבקש רק שכר על התחלה של מצוה ולא על כל המצוה, רק לך ה' החסר שמשלם לאיש כמעשהו כמו שהוא עושה כל המצוה, באמת אין לו משבר רוחניי מנחל עדנים אשר ישתה לרויה לעתיד, רק קצת חלק, כפי' מד"ש על לשון מתן שכרן של מצות, שנקרא השכר לשון מתן מתנה כיון ה' הי' מסייע על זה אין לו משפט לבקש שכר רק מתנה, וז"כ המשנה כל ישראל יחדיו יש להם רק חלק מעוה"ב אשר כל אחד ואחד זוכה לעתיד, כי נאמר ועמך כולם צדיקים. אם הם צדיקים זה נצר מטעי אשר ה' עושה, מעשי ידי להתפאר ישראל מתפאר במעשי ידי יוצר, וזה כוונת המדרש והסירותי את כפי. בזה שה' מתמיה איך יוכל לכבוש ומראה בזה שלא היי מסייע שמסיר בפיו וראית אחורי כביכול עומד מרחוק כאלו לא ידע כלל, ופניו מה שהי' מסייע לא יראה, בזה מראה מתן שכרן של צדיקים, ואמר ר' אסי הסעודה ראו, אבל מתן שכרן שיהי' שכר לא ראו כי הכל נעשה רק בישועת ה' עין אדם לא ראתה רק אלקים ולא דבר אחר מי שיוכל לכבוש הר הגדול ודוד אמר מה רב טובך חסדך גדול עלינו אשר צפנת ליראיך ה' מתמיה כאלו צפון וטמון ולא הי' מסייע כלל זה רב טובך, ח"ס זיל פי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם [יואל ב'] במה שעשה ה' מתמיה ופלא בעיניו בזה לא יבושו עמי ער זה יהללו ה' והנה בודאי יש לכל צדיק כת"ר עולמות נגד תרי"ג מצות מה"ת ושבע מצות דרבנן ורק יש לו בשכרו מחצה ש"י עולמות, ומחצה אשר הי נותן לו חלקו אשר ה' מסייע למתנה ג"כ ש"י עולמות, על השכר שייך לאמור עתיד להנחיל, ועל מה ה' נותן אמר עתיד ליתן. ומסיים לא מצא וכו' אלא שלום זאת עיקר שיהי' אהבה ואחוה בין ת"ח בזה מתרומם קרן התורה, וגם אהבה ושלום עם אוהבי תורה אשר באים להתחבר ומחזיקים לעוסקי תורה, עץ חיים למחזיקים ותומכיה מאושר ראיתי סי' לא לבד חיים היא לעוסקי' בתורה, גם לתומכיה מי שתומך התורה מאושר, ובשני כרובים הפורשים כנפים על ארון רמז על יששכר וזבולון זה לעומת זה כל אחד משתדל לטובת חבירו, זה בתורה וביראת שמים, וזה נותן לכסף מוצא שישכר יוכל לישב באוהל תורה, [ואחז"ל [כ"ב דף צ"ט] פעם כתיב פניהם איש אל אחיו וכתיב פניהם אל הבית, אם עושין רצונו של מקום איש אל אחיו ואם אין עושין רצונו פניהם אל הבית] וכוונה אם עושין רצונו גם הסוחר ובעל מלאכה פניו אל אחיו יששכר להחזקו ויששכר פניו משתדל להשגיח בכל ענינים לתורה וליראה לאחיו זבולון, כי לא טוב אם ח"ה יושב לבדו לעלות במערות הקודש כחנוך כי אם ישגיה על המון עם גם אם יתקטן עי"ב שלא יהי' כמלאך אלקים כידוע מח"ס שמעלת א"א למען יצוה ביתו ושמרו דרך ה' וכו' חשוב יותר ממדריגות חנוך, ואחי מורי הגאון הקדוש נ"י במטה נפתלי פי' מאמר גדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה, כוונה הנ"ל גדול מי שמשתדל להכניס תחת כנפי השכינה אורח אשר ברגליו לא בא בדרך התורה, ממי שיושב לבדו ומקבל פני שכינה, ואם אין עושין רצונו של מקום כל אחד הולך לבדו ופניהם אל הבית להרים כבוד ביתו ולא משגיח על אחיו, ועי' במ"ר פי"ט מה זה שלא הלך אלא על שהראה להם מבוא העיר [שופטי' א'] ניצל ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם עאכו"כ, כן יברך ה' כל מי שבא לכבוד התורה ואתם הדבקים בה' אלדיכם חיים כלכם היום. קודם הסעודה אכלו משמנים ושתו ממתקים שלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו [נחמיה ה'] קודם הסעודה טוב לשלוח לאיזה עניים שלא יהי' קטרוג ח"ו, ונביא אמר שלחו מנות אפי' לאנשים שאין ראוים לאין נכון לו כי אין מדקדקין היום יום קדוש לה', ר"ה אשר מלך יושב על כסא דין גם השי"ת לא ידקדק עם ישראל, ומצוה לשמוח בסעודת מצוה, בפרט בסעודה שת"ח יושבים כאחז"ל [ילקוט יתרו] כל הנהנה מסעודה שת"ח יושבים כאלו נהנה מזיו השכינה, גם שמואל עלה חכמתה לאכל כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אח"כ יאכלו הקרואים [שמואל ט'] ועי' מ"ר קהלת ויעש משתה מכאן שעושין סעודה לגמרה שר תורה, ועי' שבת קי"ט אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן. עי' מהרש"א שם ותויו"פ תענית פ"ד משנה ח' באר שבע סי' ע"ג וא"ר סי' תקנ"א, יש"ש סוף פרק מרובה, וכן כתב רמ"א רמ"ו כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה, וכתב הש"ך אפי' אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם, ואפי' מי שלא סיים מסכתא מצוה רבה שישמח עם המקיים דאפי' יחיד שסיים מחויבים אחרים