עט סופר חלק ד ה

לתורה ועבודה כעין יששכר וזבולון יקבל יששכר ש"י עולמות וזבולון ש"י עולמות וזה ואוצרותיהם אמרא מי שהי' האוצר של הצדיק ימלא ה' חלק בחלק עכ"ל, עי' בסנהדרין דף ק' כתוב ליתן לכל צדיק ולא נקוט לשון להנחיל ועי' תויו"ט כאן שמתקשה על לשון נחלה בשכר מיירי ע"ב, ונב"י ח"ב יו"ד קס"א. ואקדים שמ"ר פרק מ"ה, [והסירותי את כפי, א"ל הקב"ה אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים, א"ר אסי הסעודה של ג"ע ראו הנביאים, ומתן שכרן לא ראו שנאמר עין לא ראתה וכו' וכן דוד אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך] ופלא להבין, ונראה השי"ת נתן תורה שבכתב ותורה שכע"פ יחדיו נצמדים דלית דבר דלא רמיזא באוריי', והי' קשה לקבל תורה שבע"פ עד שכפאו עליהם ההר כגיגות עי' מדרש תנחומא פ' נח כי היא ארוכה ורחבה מני ים עמוק עמוק מי ימצאנו לראות נפלאות על קוץ וקוץ הצפון בכל אות ואות בתוה"ק ועי' מ"ר קרח, [ששים המה מלכות ס' מסכתות, ושמונים פלגשים פ' בתי מדרשי' שהי' בירושלים כנגד פתחיה, ועלמות אין מספר משנה החיצונה] עי' במתנות כהונה שמתקשה בו, ובדמ"א פי כי תצא אות נ"ה הבאתי פי' מקדוש דאפטע ז"ל שמונים פלגשים אלו פתחיהן הכוונה כי התחלות האותיות של ששה סדרים עולה בגימטריא שמונים, וז"כ אלו פתחיהן התחלות האותיות, ועי' מ"ר נשא פי"ג, צא וחשוב מ' מן מאימתי של סדר זרעים י מן יציאת שבת של סדר מועד, ח מן חמשה עשרה נשים מן סדר נשים, א מן אבות נזיקין מן סדר ישועות, כ מן כל זבחים מן סדר קדשים, א מן אבות טומאת מן סדר טהרות הרי שמונים גם מתחלת המשנה מאימתי מ' ומסיימת במ' ה' יברך את עמו בשלום הרי שמונים ע"ש באריכות. עד"מ משאחז"ל שמ"ר פ"ו [כי העושק יהולל חכם, המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו, אריב"ל ששים הלכות למדני ר' יודא בן פדייה בחרישת כבר וכולן נשכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי ציבור] כי כל השונה הלכות תוה"ק בכל יום בזה יחרש וישדד אדמתו על מה ישכב וינוח השקט ובטח ער משכבן, רק כבר כתב רמב"ם אחד מן המניעות השלימות של אדם, הצרכים המרובים כי אדם מדיני בטבע ועוסק מה שהמון עם מבקשים ויכלו בהבל ימיהם, מת"כ א"א להשיג השלימות נצחיי. והנה תורה מתחיל בבית ומסיים בלמד, מספר ל"ב, ותורה בע"פ התחלה וסוף שמונים עולה במספר יב"ק, ושם הוי ב"ה עם אלקים עולה יב"ק כידוע, תורה שבכתב מדת רחמים תורה שבע"פ מדה"ד עי' רקנטי ובהקדמה של תשובת מהרי"א, אולי הכוונה של מדרש תורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, עי' י"א ערך תורה אות כ"ד, רחמים עם דין, על כן מה טוב ונאה הש"ס חברא שבכל יום ת"ח נאספים בין מנחה למעריב ומי שלא יוכל לבא עכ"פ לומד מסכתא אחת כל שנה ושנה ובהתחברות יחדיו נלמד כל ש"ס כל שנה, והקב"ה שמח בפלפולי דאוריי' שכל אחד מעיין שואל ומשיב עד ידו מגעת, בודאי בא יבא ברכת ה' על כל עוסק בתורה כאחז"ל כל עוסק בתורה נכסיו מצלחין שיהי' לו מנוחה ללמוד בלא דאנה עם הארת השכל להביט נפלאות בתוה"ק כי הבא לטהר הי בעזרו ומסייע כי לולא כן כמעט שכנה דומה נפשינו כפי' אחי מורי הגאון הקדוש ז"ר בספרו שערי חיים תהלי' ע"ד מה שאמר דהע"ה לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדנו, כוונה אם עלה במחשבה כי בכוחו ועוצם ידו יוכל לעשות חיל ולא צריך לסייעתא דשמיא גם לולא ה' עזרתה לי אז שכנה ודומה נפשי, אבל אם אמרתי אין בי כח כי מטה רגלי אז חסדך ה' יסעדני, וידוע מש"פ ידב"ש מאמר סוכה דף נ"ב לע"ל יהי' לצדיקי' היצה"ר כהר גדול ויבכו איך הי' יכולים לכבוש ההר הזה, ואף הקב"ה יהי' מתמיה, וצ"ב למה יבכו בכיה של חנם הא באמת כבשהו ומה הקב"ה מתמיה, וכוונה הצדיקים בוכים ואמרו איך הי' סיפוק בידינו לכבוש ההר הגדול, ע"כ ע"י עזר וסעד ה' א"כ מה נבוא כיום מחר על שכרינו, והשי"ת לישב לבבם ולנחמם מעצבונם אף הוא עמד ומתפלא כאמור בזכרי' ח' כה אמר הי צבאות כי יפלא בעיני שארית העם גם בעיני יפלא, וזהו ראיה שלא הי' עזר אלקי בצדו כי אלו מהי הי' זאת למה הוא בעצמו מתמיה ומזו יהי' לבב צדיקים מיושב ומנוחם ע"ב דרוש ב' וישמח משה פי' הפסוק תהלים קמ"ט יפאר ענוים בישועתו. ה' נותן כבוד ופאר לצדיקים בישועתו ע"ב, וז"ב המשנה בר ישראל יש לחם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקי' וכו' נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, ונלאו כל מפרשים להבין הראיה מפסוק שיש לכל ישראל חלק לעוה"ב ע"ש. ונראה גם שא"א לאדם להשלים עצמו בלא עזר אלקיי, אבל התחלה לדבר מצוה צריך להיות מאדם ואז הי מסייע כאמור וירא ראשית לו, התחלה הוא צריך, כי שם, בהתחלה, חלקת מחוקק ספון, החלק אשר יש לשי"ת הנקרא מחוקקינו בכל דבר ספון וטמון רק אח"כ אם כבר אדם עשה שלו אז ה' בעוזרו, ואמר [ירמיה ב'] קדש ישראל לה', מה שישראל משיגים השלימות וקדושה שהם קדושים זה לה' בלא סייעתא דשמיא א"א