עט סופר חלק ג צח

שחייב ברם הכי קריי דרש אביו ודאי ולא ספק עכ"ל מובא בח"ס יו"ד סי' ט' וכתב ומ"מ נ"ל דתוס' ביבמות ובנדה דבעי רוב תרווייהו אהדדי אתמר, דברובא לחוד לא סגי דא"כ בהכה השני תחילה ואח"כ הראשון הו"ל ודאי דרוב נשים לט' ולדות אלא ע"כ בעי נמי איגלאי מלתא למפרע ובאגלאי נמי לא סגי בסנהדרין בעי למילף דאזלינן בתר רוב משמא תמצא איילונית, דלמא חובשין אותו ולכשיתגלה שלא היתה איילנית נדון אותו אלא ע"כ דבעי נמי רוב, וה"נ רוב המתאחרים להביא שערות אחר זמן הראוי רובם סריסים הם וסברה זו כתב ב"ש סי' קנ"ה, עוד נ"ל דוקא רוב דאתי' מעלמא אבל רוב שע"י מעשה אדם לא הוה התראת ודאי דאל"כ תיקשה בחולין פ"א ע"א ע"ש הא סופו לזרוק הדם ורובם נזרקים אלא כיון דתלה במעשה אדם ה"ל ספק עכ"ל:

ח"ס חלק ששי סי' ס"ב, מביא קושיא בחולין פ"א אמר רבא שחט חולין ואח"כ קדשים אים לוקה משום או"ב דס"ל ה"ס אינה שמה התראה ורבא אמר אונס שגירש מחזיר ואינו לוקה ולשיטת רש"י במכות ט"ו ס"ל ע"כ ה"ס שמיה התראה, גם רמב"ם פ"ה משבועות דפסק הנשבע שיעשה פלוני דבר זה ולא עשאו פלוני אינו לוקה משום שבועת שקר דה"ל ה"ס ובפ' י"ו מסנהדרין פסח שמיה התראה, ותירץ, דהחלוק בין המגרש ומדיר דעובר עכ"פ על לאו המפורש בתורה לא יוכל לשלחו ולא תותירו אלא שעכ"פ אינו לוקה משום דכל זמן שלא ביטל התיקון שלו אינה לוקה ומש"ה מקרי ה"ס שהרי עיקור המלקות בא על ביטול העשה כמו שהוכיח הריטב"א במכות וזה הוא ספק אם יבטלנו או לא אבל מ"מ עבירות הלאו אין בו ספק שהרי עשה מה שהזהירו התורה ממנו בפירש משא"כ בנשבע שלא יעשו אחרים כך ובך הרי בשעה שנשבע לא עבר עמ"ש בתורה בפירש שבתורה כתיב שבועת שוא ושקר וזה כשנשבע הי' הדבר שקול אם יהי' שקר או אמת והדבר מתהפך ע"י מעשיו של פלוני ואז אם לא יעשה פלוני כך נמצא הי' שבועתו לשקר כזה הוה ה"ס דלא שמיה התרא' ומזה המין הוא הך דרבא למ"ד שחיטה ש"ר לא שמ"ה שחיטה וה"ל כנוחר ומעקר נמצא כששחט קדשים לא שמיה שחיטה ואינו עובר על או"ב לא תשחטו שהרי לא שחט דלא מקרי שחיטה אלא דבר המכשרת לאכילה דילפי' מטבוח טבח והכן אלא שאפשר שיתהפך ויקרא שחיטה ע"י שיזרק הדם ויהי' שחיטה למפרע זה הוא ה"ס כי אין כאן עבירה בודאי וסברא זו נכונה ומכוונת בלשון רמב"ם בשני המקומות ויצא לו כן מרבא דחולין פ"א עכ"ל ועי' תפארת ישראל בסנהדרין פ"ט משנה ב' שמאריך בנפלאות:

מכות דף ט"ו שבועה שאוכל ככר זה היום וכ' וכן בנותר וכו' הקשה חותני מורי הגאון בעל תשובת ריב"א ז"ל, הא הלכה פסוקה התראה צריכה תוך כדי דיבור לעבירה עי' רמב"ם פי"ב מסנהדרין כתובות דף ל"ג, קשה לפ"ז כאן אימתי הי' התראה אי הי' ביום באופן שהי' שעות הרבה לאכול הככר, בלא התראת ספק פטור דיכול לאמור אישתלי התראה, ואי הי' בסוף היום שרק זמן לאכול ככר, הא בכה"ג הוי התראת ודאי, דאי לא עכשיו אימתי יאכל וצע"ג:

כלל ע'. דבר שאין לו קצבה. פרט א'. גיטין דף מ"ח, אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים, פרש"י לאכילת פירות הגוזל שדה ומכרה לאחר וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיהן מן הלוקח ואינו משלם ללוקח כי אם היציאה חוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי קרקע מנכסים משועבדים שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים, ובגמרא מפרש טעמא אבל פי' משניות כתב כשגזל ראובן קרקע משמעון והי' מלאה פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הקרקע כגון שחפרה כשיבא שמעון לגבות מראובן הפירות שאכל ומה שהפסיד הקרקע הרי הוא גובה מה שהפסיד הקרקע מנכסי ראובן ואפי' ממשעבדי וגובה את הפירות מנכסים בני חורין וזה ענין שאמר ולא לאכילת פירות עי' תויו"ט ופנ"י:

גמרא אין מוציאין לאכילת פירות, מ"ט אמר עולא ארל"ק לפי שאין כתובין [הפירות הללו כשנכתב שטר מכירת הקרקע הגזולה עדיין לא היו ולא כתב בשטר אלא פלוני מכר קרקע פלוני באחריות הלכך דמי קרקע הוי כמלוה בשטר להחזיר אחריותו עליו אבל דמי הפירות הוי כמלוה ע"פ ולא טרפי ממשעבדי ואע"ג דכתב ליה אנא איקום ואשפ' זבינא אילין ושבחיהון ופירי דידהון אהני לאחייביה באחריות ולגבי מבני חרי אבל ממשעבדי לא דטעמא דמלוה בשטר טרפא ממשעבדי משום דאית ליה קלא אבל על הפירות שאינן עדיין בשעת המכירה אין קול יוצא]:

רבי חנינא אמר לפי שאין קצובין, איבעיא להו לר"ח קצובין וכתובין בעי או דילמא קצובין ואע"פ שאין כתובין [ואית ליה דמלוה ע"פ שהיא קצובה טרפה ממשעבדי] תוס' ואין נראה דתנן ב"ב קע"ה מע"פ גובה מנכסים בני חורין, ומפרש ר"ת דהכא לא מיירי במלוה אלא בשאר מילי דקצבה כגון פסק לזון את בתה ע"ש:

מתיב ר"ה בר מנוח, מתו בנותיהן ניזונות מבני חורין והיא ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא