עט סופר חלק ג צו

דהיינו בני י"ג ויום אחד, וכתב המל"מ פט"ז מסנהדרין, שתוס' לא ס"ל החילק שכתבו ביבמות, ושעה"מ מביא תירץ דשאני ההיא דיבמות דאכל איסור בודאי אלא לא ידעינן אי גברא בר עונשין או לא, אבל גבי האי דנדה הספק הוא בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא דאי אינו מופלא אינו נדר כלל והוא חילק נאה, ובהכי יש ליישב דברי מרי"ט ומהרש"א, דהכא נמי הספק הוא בעיקר החפץ דשמא אילונית היא והו"ל פנויה ואין כאן איסור כלל ע"ב, וכ"כ פנ"י בק"א קידושין דף ס"ג ועי' תשובת רעק"א ק"ז בהגה:

מחנה לוי נדה דף מ"ו כתב לרמב"ם פ"ה משבועות כשאין הלאו מפורש בתורה לכ"ע ה"ס לא מהני א"כ קשה קושי' תוס' לכ"ע נהי מופלא סמוך לאיש דאוריי' מ"מ אינה מפורש בתורה, גם הקשה למל"מ נזירות פ"ב נסתפק בקטן שהגיע לעונות נדרים אם הוא בתורת שאלה א"כ אכתי תקשה דאמאי ס"ל לרל"ק דהקדיש ואכלו אחרים לוקין נימא דהוי ה"ס שמא כשיגדל ישאל, דהא תוס' במכות ט"ו הקשו נזיר ששותה יין אמאי לוקה דהוי ה"ס שמא ישאל ותי' דאמרי' כמו שלא שאל עד עתה כן לא ישאל לעולם, משא"כ הכא בעודו קטן אין לו תורת שאלה א"כ שמא כשיגדל ישאל על נדרו ע"ש:

פנ"י קידושין בק"א סי' צ"ג, כתב לישב דמה שכתבו ביבמות דהוי שפיר התראה היינו לפי שאין הספק בגוף האיסור וא"כ הרי הותרה בו בודאי אל תאכל חלב ואע"ג שאין ידוע להם אם הוא בר עונשין או לאו אין זה ענין לעיקר התראה כלל דהא לא אישתמיט בשום דוכתא בתלמודא דעידי התראה צריכין שיעידו בבירור שהמותרה הוא בר עונשין אלא סנהדרין חוקרים על זה וא"כ שפיר כתבו דהוי גילוי מילתא בעלמא משא"כ בסוגי' דנדה במופלא הסמוך לאיש יפה הקשה תוס' אמאי לוקה הא הו"ל התראת ספק בגוף האיסור שהרי אם הדיין לא הי' מופלא סמוך לאיש ודאי בשעה שהקדיש ממילא דאין הקדישו כלום ואין כאן איסור כלל, אלא עדיין צ"ע מיבמות ל"א הוה מייתי התם מידי מההיא דהכה זה וחזר והכה זה, ועי' תשובת אבני צדק ח"מ סי' ו':

ח"ס בחידושיו על חולין דף י"א כתב, וכ"ת דבדקי' ליה הקשו תוס' אי לא אזלינן בתר רובא ה"ל התראת ספק, משמע אי אזלינן ב"ר תו לא הו' התראת ספק אע"ג שאין סופו להתגלות אי טריפה הי' או לא דהרי לא בדקי' ליה כלל ויש מקום עיון בזה בתוס' יבמות פ' ע"א ד"ה נעשה וכו' דהשתא מיהא איגלאי למפרע ע"ש ואעתיק מ"ש שם על הגליון ח"ל שם דליכא למימר משום רוב המתאחרים מלהביא ב' שערות אחר י"ג שנים אותם יולדו להם סי' סריס בסוף וכמ"ש תוס' נדה מ"ו ע"ב דע"י רוב הו' התראת ודאי דזה אינו מספיק דא"כ בהכה זא"ז והכה השני תחלה ואח"כ הראשון ה"ל התראת ודאי דרוב נשים לט' יולדות כביבמות ל"ט ע"א אע"כ האי טעמא דרובא אינו מספיק בלא צירוף טעמא שסופו לאיגלאי, ומיהו בהך דסופו לאיגלאי לחוד נמי לא סגי כדמוכח ר"פ בן סורר ומורה דיליף דאזלינן בת"ר בד"כ מקטנה שמא תמצא אילונית ומאי קושי' דלמא חובשי' אותו וע"כ משום דעכ"פ ה"ל התראת ס' וכ"כ מהרש"א בקידושין יו"ד ע"א ע"ש ואע"ג שאם תהי' אילונית סופה לאיגלאי מ"מ אי לאו דאזלינן בתר רובא בד"נ לא הו' התראת ודאי ש"מ דתרוי' בעי' ובעל משנה למלך לא עמד במה שכתבתי ועוד נ"ל דבעי' רובא שלא ע"י מעשה אבל רוב ע"י מעשה לא מהני לשווי' התראת ודאי דכן מוכח מחולין פ"א גבי אותו ואת בנו והתם סופו לגלאי ע"י זריקה וגם רוב דמים נזרקים ומ"מ מיחשב ספק הואיל והוא ע"י מעשה של כהן ע"כ לשוני שם על הגליון ועיין ודו"ק, ועי' שם ביבמות ד"פ בהגהותיו מביא ירושלמי יבמות פי"א פליגו ר"י ורל"ק בעושה מלאכה בי"ט של גליות ומסיק שם לרל"ק עבידא לאיגלוי הוה התראה ונתבאר בפני משה במראה פנים פ"ג דשבועות הלכה ז' עכ"ל, ועי' ירושלמי סוף פ"י יבמות ויתיר בו שמא יבא שתי שערות כמאן דמר אין מקבלין התראה על הספק, לכאורה נגד סברת התוס', אבל מראה פנים כתב דנתרו בו מספק למיקטלי לא שייך איגלאי מילתא למפרע ועי' שו"מ ח"ג שצ"ח:

פרט ג'. רמב"ם. רמב"ם פט"ז מסנהדרין, עבר על לאו שנתק לעשה והתרו בו וא"ל אל תעשה דבר זה שאם תעשנה ולא תקיים העשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה ה"ז לוקה אע"פ שהתראה בספק היא שאם יקיים יפטר ה"ס התראה היא:

פ"ה משבועות, מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפי' הי' בניו או אשתו אינו חייב בשבועות בטוי, שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל, ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה אא"כ הי' לאו שבו מפורש בתורה וכתב הכ"מ צריך לדעת מנין לו לרבינו חילק זה ועי' לח"מ, ונב"י ח"ב א"ע סי' ע"ז מה שתולה ביד אחרים לכ"ע לא שמיה התראה רק אם הזהירה התורה עיקר הלאו על הספק והקשה איך אפשר שיחייב שמאי הזקן מיתת ב"ד באומר לשלוחו צא והרג הנפש הרי ספק הוא ותלוי ביד אחרים אם ירצה השליח לא ישמע לו וגם פלוגתי' ר"י ורל"ק רק במלקות ולא במיתה לכ"ע לא שמיה התראה: