עט סופר חלק ג צה

לידי איסור ומשום דספק נפשות להקל הוא דאמרי' דלאו שמה התראה כלל, והר"ר אליעזר מגרמיזא פי' אבל הכא כשזורק אבן לגו היינו משום ספק נפשות להקל נחשב כאילו אינו יודע דאי ספקא לחומרא חשיב כאלו יודע שיזרוק לישראל ורשב"א כתב ולי נראה דלא שייך בכי הא ה"ס דכל רובא כודאי משוינן ליה וכו' וזה לשון שיטה ישינה, וא"ת תיפק ליה ה"ס, וי"ל אין זו ה"ס שהרי אנו יכולין להתרות בו בברי שאם יזרוק לישראל זה יתחייב משא"כ הכא דלא ידעו' אבוה מאן שיתחייב בהתראתו, וא"ת למ"ד ה"ס שמיה התראה היכי פטרי' הכא משום ספק נפשות, וי"ל התם הוי התראה כיון דחזינן דהאי גברא כוונתו לעבור שהרי אחר שהכה זה חזר והכה זה בקבלת התראה והשלים העברה אבל הכא מתחלה כשהוא זורק סבור דילמא לכותי אזרוק ואינו מתכוין לודאי עברה, וז"ל תלמידי רשב"א, וא"ת למ"ד התראת ספק שמה התראה אמאי מחייב הא אמרי' ס"נ להקל ולמ"ד לאו שמה התראה תיפוק ליה משום ס"נ להקל ואפשר לומר דלא אמרי' ס"נ להקל אלא כשאנו מסופקים אם נתכוין להרוג חברו אם לאו כגון שזרק אבן לגו ולא ידענו אם נתכוין להרוג ישראל או כותי אבל היכא שאנו רואין אותו מכוין להרוג חברו מן הדין לא הי' צריך התראה אלא שהתורה הקילה עליו, ולמ"ד ה"ס שמיה התראה ס"ל דמדאוריי' סגי ליה בהתראה ספק כי האי מדחזינן דנתכוין למקטליה ע"ש:

שבועות דף ד' תוס' ד"ה אבל, וא"ת היכי דייק מהכא דלאו שאב"מ אין לוקין עליו דלמא טעמא משום דהוי ה"ס וי"ל דמשמע ליה דפטר אפי' נשבע על הככר וזרקו לים והתרו בו בשעת זריקה, ומיהו הא נמי חשוב ה"ס למ"ד בטלו ולא בטלו דחשיב ה"ס אפי' שיבר כנפיה וכו':

ירושלמי שבועות פ"ג ה"ז שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה ר"י ורל"ק תרוויהון אמרין פטור לא טעמא דאהן טעמא דאהן טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה, טעמא דרל"ק משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה, מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים, ואין תימר משום שאינו ראוי לקבל התרייה פטור, ואין תימר משום שהוא בל"ת שאב"מ הרי יש בה מעשה, ועי' בספר בנין שלום בית י"ט שמאריך בו, שיש לירושלמי היפך גירסי ר"י ורל"ק מגמרא דידן:

על תוס' שבת דף ד' שהקשה והא הוי ה"ס שמא הי' בדעתו לרדותה קודם שיאפה, הקשה מהרש"א אמאי לא הקשו כן בפשיטות אמתני' דכלל גדול דחשיב אופה בכלל ל"ט מלאכות ואמאי הא לא אתו לידי חיוב סקילה דה"ס הוא ע"ב והרב הגדול מו"ה מרדכי לאון זצ"ל הקשה שפלא דברי מהרש"א במתני' קאי לענין חיוב חטאת ולענין קרבן לא שייך התראה ספק:

פרט ב' יבמות דף פ' אתמר אכל חלב מבן שתים עשרה עד בן שמנה עשרה ונולדו לו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה, תוס' נעשה סריס למפרע, ולקי על חלב שאכל דלא חשוב התראת ספק אע"ג בשעת התראה הי' ספק שמא יבא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהי' גדול בשעת התראה ולא דמי להכה את זה וחזר והכא זה, דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידוע איזה אביו, וש"ש ש"א פ"ג הקשה לרמב"ם דספק מותר מה"ת א"כ היכא משכחת לה למלקות כיון דעכשיו ספק הוא ומותר לאכול חלב מה"ת וזכאי ורשאי באכילתו א"כ נהי דאח"כ איגלאי מלתא שהי' גדול למפרע כיון דבדין לא אכל חלב למה ילקה, [אולי עפ"י סברת שעה"מ מיושב ועי' בית אפרים א"ע סי' מ"ב מביא תשובה משג"א בזה]:

סנהדרין דף ס"ט, בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וכו' ואם בא עליה אחד מכל עריות מומתין עליה, ואמאי אימא איילנות היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרי' זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילנות נינהו, והקשה מהרש"א בקידושין דף יו"ד ד"ה וחייבין עליה וס' מאי פריך בסנהדרין דילמא בזינתה בקטנותה חייבים עליה משום א"א אח"כ לכי גדלה שרואין בה שאינה איילונית, וי"ל דמ"מ בקטנותה הוי התראת ספק ואיכא למ"ד דלא שמיה התראה וכ"כ מרי"ט בחידושיו, ושעה"מ פ"ב מאישות מתמיה איך אישתמיט מנייהו תוס' ביבמות הנ"ל שאיגלאי למפרע ולא חשוב התראת ספק ומרי"ט קידושין דף ס"ג בתוס' ד"ה בני זה שמביא פי' ר"י דמיירי שאביו העיד שכבר עבר שנה שאכל בנו חלב הקשה איך התרו בו מעיקרא הא הו"ל ה"ס, דהשתא מיהא איגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה כמש"כ תוס' ביבמות, ופלא שסותר עצמו, וגם רמב"ם סובר כתוס' ממ"ש פ"ז מהלכו' ממרים טומטום שנקרע ונמצא זכור אינו נעשה בן סורר שנאמר כי יהי' לאיש בן עד שיהי' בן בשעת התראה, והשתא קשה למ"ד דה"ס ל"ש התרא' למה לי קרא תיפק ליה דבשעת התראה ספק הוי דשמא הוא בת אלא משמע כגון דא לא חשוב ה"ס דלמפרע איגלאי מילתא שהי' בן:

נדה מ"ו, הקדיש ואכלו אחרים, רב כהנא אמר אין לוקין ר"י ור"ל אמרו תרווייהו לוקין, תוס' וא"ת והא סבר רל"ק ה"ס לא שמה התראה בזבחים גבי נותר ופגול שבללן זה בזה, והכא התראת ספק הוא דשמא לא יביא ב' שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש וכו' וי"ל דאזלי' בתר רובא שמביאין ב' שערות בזמנן