עט סופר חלק ג צג

כלל ס"ט. התראת ספק. פרט א'. מכות ט"ו תני ביטלו, ורשב"ל אומר קיימו ולא קיימו במאי קא מיפלגי בהתראת ספק ק"מ, מ"ס התראת ספק שמיה התראה ומ"ס ה"ס לא שמיה התראה וכו':

תוס' ר"י אית ליה שמה התראה, ורל"ק אית ליה לא שמה התראה פי' לכך לא תני רל"ק בטלו חייב כגון שלקח האם מעל בנים ושחטה דלא לקי משום דהוי ה"ס ושמא לא יבטל העשה וכל אימת דלא ביטל העשה פטור ולא לקי והוי משכחת ליה התראת ודאי כגון שהתרו בו בשעה שמבטל, תי' רש"י דלעולם בעינן התראה בשעה שעובר על אזהרתו ואפי' היא תלוי בדבר כדאמרי' בשבועות דף כ"ח בשבועה של אוכל ככר זו וכו', ולכך לא מצי אמר רשב"ל ביטלו ולא ביטלו ולכך אמר קיימו פטור לא קיימו חייב, וא"ת לא קיים שילוח האם כשב"ד הזהירו לו לא לילקי, דבשעה שעבר התראת ספק היא דשמא יקיים העשה וישלחו תכף לאחר שנטלה, וי"ל דהשתא מיהא עובר בלא תקח האם דהא לא קרי מחוסר מעשה, וא"כ יש לנו לומר שלא יקיימנה אם הוא עושה לעולם מה שהוא עושה עתה שלא משלחה שעובר בלאו ואינו מקיים העשה דהכי נמי אמרי' בנזיר שהי' שותה דלוקה על כל אחת לקמן דף כ"א דלא הוי ה"ס משום דשמא ישאל על נזירותו משום דכיון שהוא עומד הוא עובר ויש לנו לומר שמעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישאל לחכם לעולם והלכך לקי כל כמה דלא שאל ושפיר הוי התראת ודאי, הכא נמי יש לנו לומר לעולם דלעולם לא יקיים העשה דהוי התראת ודאי אבל לר"י דתלי מלקות בביטול העשה הו"ל מחוסר מעשה דכל אימת דלא עשה שום דבר ולא ביטול שום דבר לא ילקה ופ"ה קשה להבין, והשתא לא מפרש הש"ס טעמא אמאי לא אר"י קיימו ולא קיימו כרל"ק דודאי בטלו ולא ביטלו מסתברא טפי ולא הוצרך לומר טעמא אלא רשב"ל אמאי לא אמר כר"י עכ"ל:

עי' במחנה חיים על א"ע ח"ג סי' מ"ז שהקשתי האיך מצינו חזקה על עתיד, כל חזקות רק שלא נשתנה ממה שהי' מקדמת דנא, אבל שלא ישתנה לעתיד לא מצינו חזקה על כן שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישינן ונב"י מסביר שעונה סמוך לוסת דאוריי' גם אם וסת דרבנן כידוע, ותירץ אם ישאל על נזירתו החכם עוקר נדר מעיקרו ולא הוה נזיר גם עכשיו אנו אומרים בהיפך אוקמי אחזקתו ולא חיישי' שיבא בעתיד דבר אשר יעקור למפרע, וה"ה לא חיישי' שישלח גט ויבטל ויעקר האישות למפרע ע"ש וצ"ע בכאן כמובן, ועי' מנחת חינוך סי' ר"ח במוסר זרעו למולך אינו חייב אלא במקצת זרעו ולא כולו, א"כ הו"ל התראת ספק דילמא יעבור יותר ותי' בהנ"ל דאוקמי אחזקה וצ"ע:

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה, ר"ל אמר אינו לוקה משום דהוי התראת ספק וכו':

תוס' ולא אכלה רשב"ל אומר פטור משום ה"ס וא"ת למאי דפרישית דאי עומד לעולם כאשר הוא עושה עכשיו עובר ולא הוי ה"ס א"כ הכא נמי לא הוי ה"ס וי"ל מ"מ אינו מתחייב עדיין סמוך להתראה לעבור דדוקא גבי נזיר ששתה יין מיד ועובר אמרי' דיש לנו לומר שלא נשאל כאשר אינו נשאל עכשיו:

חולין פ"ב, אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים ר' יודא אומר אינו סופג אלא ארבעים, היכי דמי וכו' והאי תנא סבר לה כאידך תנא דר' יודא דאמר ה"ס שמה התראה דתניא לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יודא, ר' יעקב אמר לא מן השם הוא זה אלא משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה וכו':

שבת דף ד' בעי רב ביבי הדבק פת בתנור התירו לו לרדותו קודם שיבא לידי חיוב חטאת וכו' אלא אמר ר' אשי קודם שיבא לידי איסור סקילה, תוס' וא"ת והיכי אתי לחיוב סקילה והא התראת ספק הוא דבשעה שהדביק פת שמא הי' בדעתו לרדותה קודם שיבא לאיסר סקילה ומה שלא רדה שמא שכח התראה, ותי' ריב"א כיון שהדביק תוך כ"ד של התראה ובודאי תאפה אם לא ירדנה לאו התראת ספק הוא דודאי לא הי' בדעתו לרדות קודם אפייה ולא הוי ה"ס אלא בלוקח אם על הבנים למ"ד בטלו ולא בטלו דשמא לא ישבור כנפים או לא ישחטנה ועכשיו שמשבר כנפים אין יכולין להתרותו דלא הוי התראה אלא על הלאו והלאו כבר עבר וכן בשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכליה לאיסורא והדר אכליה לתנאיה כשמתרין בו בשעת אכילת איסור עדיין מחוסר מעשה אכילה של תנאי קודם שיתחייב מלקות אבל הכא כשמדביק פת בתנור אין אפייה מחוסרת מעשה:

שבועות ל"ז, הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו, תוס' פרש"י דבשבועות העדות ליכא למיבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות ומי יודע שהם יודעים לו עדות ואין נראה דלא חשוב ספק כיון דלמותרה אין ספק דהא בעדים זוממים אי הוי צריכין התראה הוה מתרינן בהו אע"ג דהמתרין בהם אין יודעים אם הם משקרים והא דלא בעי בשבועת עדות משום דאי אפשר לידע לעולם אם הם מזידין שיוכלין לאמור שכחנו: