עט סופר חלק ג צא

שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו, [לאו האמר בשבת לא ניתן לעונש מלקות אלא שאם יעבור עליו יתרה בו המתרה שהוא בסקילה ויסקל ואם לא התרה בו סקילה והתרה בו מלקות אין דינו ללקות שלא לעונש מלקות כתבו מתחילה]:

סנהדרין דף ח' וחכ"א מוציא ש"ר בכ"ג וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי וכו' רב אשי אמר כגון דאתרו ביה מלקות ולא אתרו ביה קטלא, [דהא ודאי לא מיקטלא אלא לוקה דאין לך מיתת ב"ד שלא נאמר בה לאו וקסבר לאו שניתן למיתת ב"ד לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא קטלא] ומלא הרועים הקשה אמאי לא קאמר שם דר"מ וחכמים פליגי בהכי, דכ"ע ס"ל דמכות בכ"ג, רק דר"מ ס"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין ולית כאן מכות ולכך סגי בשלשה ורבנן ס"ל לוקין וצ"ע עכ"ל:

שבת קנ"ד, אר"י המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום בשוגג לא מיחייב חטאת דהוקשה כל התורה כולה לע"ז, במזיד נמי לא מיחייב דתנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה בלאו נמי לא מיחייב דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין:

תוס' תימא לר"י מה בכך מ"מ ילקה על לאו לא תעשה כל מלאכה דכיון שבא להזהיר על מחמר ובמחמר ליכא מיתה אע"פ שבא להזהיר נמי על שאר מלאכות דשייך בהו מיתה מ"מ יש לו ללקות כדאשכחן ב"ק דף ע"ד בעדים שהוכחשו וכו' אע"ג דבעלמא ניתן לאו לא תענה לאזהרת מיתת ב"ד היכי דהוזמו תחילה, ונראה לר"י דשאני לאו דלא תענה דגלי דניתן למלקות וכו' וכתב היכא דלאו כולל אף דברים שאין בהם מיתה דאז הלאו למלקות אז אף על דבר שיש בו מיתה היכי דלית ביה מיתה כגון בלא אתרו ביה אז לוקה כיון שלאו זה למלקות נמי אתי ע"ש, ויד מלאכי אות שפ"ג כתב מתוס' הנ"ל דהיכא דהלאו מוכח טפי אעונש מיתה או משתמע טפי אעונש מיתה אז שייך למימר שפיר לאו שניתן למב"ד ואין לוקין לפטור ממלקות לאיזה איסור אחר הנכלל בו שאין בו עונש מיתה, ומינה דכשהלאו הוא פשט הכתוב מוכח טפי לשאר אזהרות שאין בהם עונש מיתה או לפחות דפשט הכתוב משתמע לדברים שיש בהם ושאר דברים שאין בהם כמו לא תענה אז אשאר דברים שאין בהם מיתה שפיר לקי עלייהו משום זה הלאו אע"ג שיוצא ממנו ג"כ אזהרה למיתה ע"ש:

דרשת ר"ן דרוש ו' מחדש העובר על אחד משבותין עובר בעשה ול"ת אלא שאין לוקין עליו מפני שהוא לאו שנתן לאזהרת מיתת ב"ד, עי' עט סופר כלל יו"ד פרט ד':

רדב"ז ח"ר סי' ט"ו מאריך מאוד, וכתב כלל גדול הוא לי כל לאו שיש בו עונש מפורש אי אפשר שיהי' לאו שבכללות ובאו בכלל זה עושה אוב או ידעוני ומכשף שכל אחד מאלו יש בו עונש מפורש לבדו ולא ענש הכתוב אא"כ הזהיר וכיון דמכשף שהוא בכלל לא ימצא הוא לאו בפני עצמו וכן מעונן ומנחש הם לאוין בפני עצמן שנאמר לא תנחשו ולא תעוננו גם חובר חבר ושואל אוב או דורש אל המתים כל אחד אזהרה בפני עצמה אע"פ שיוצאים מלאו אחד שהוא לא ימצא בך מעביר, שכבר גילה הכתוב שאינו לאו שבכללות וא"כ ראוי שימנה כל אחד בפני עצמו, ואם שאל אוב וידעוני ודורש אל המתים והתרו בו על כל השמות לוקה שלש ע"ש:

פרט י"ד. רמב"ם. רמב"ם פ"כ מהלכות שבת, אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך אחד שור וחמור ואחד כל בהמה חיה ועוף, ואם הוציא על הבהמה אע"פ שהוא מצווה על שביתתה אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה לפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת והי' עליה משוי פטור, והלא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך שלא יחרש בה וכיוצא בחרישה ונמצא לאו שנתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו:

ה"ה כתב רבינו פוסק כדברי האומר לאו שנלמ"ב אין לוקין עליו וביאר דבריו שבכאן כך הוא, אסור הבהמה בהוצאת המשא הוא מכלל עשה שנזכר בתורה, למען ינוח שורך וחמורך, שהוא עשה מפורש לבהמה, והקשה רבינו והלא לאו מפורש בתורה גבי בהמה וילקה עליו ותי' שהלאו ההוא אינו בא למלאכת הבהמה בלא סיוע האדם אלא למלאכות שהאדם והבהמה שותפין בהן ויש בכלל זה החרישה וכו' שאף היא בכלל זה אלא שכיון שלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך כולל אף בבהמה מלאכה שהעושה אותה במזיד נהרג עליה והיא החרישה אפי' בשאר מלאכות הבהמות אע"פ שהאדם שותף בהן כגון מחמר אינו לוקה לפי שיש בלאו זה אזהרה למלאכ' שיש בה מיתת ב"ד, ופי' רבים כן, ולא כדברי רש"י ז"ל שכתב שהלאו הזה נתן לאמב"ד מפני שכתוב בו אזהרה לארם לפי שאין פי' זה מחוור שאם לא הי' באזהרת הבהמה שום צד מיתת ב"ד אע"פ שהזכירה בלאו אחד עם האדם הי' לוקה על הבהמה שהרי אין בה צד מיתה, אלא ודאי עיקר הפי' כדברי רבינו שאף בבהמה יש צד לאזהרת מיתת ב"ד ומפני כך אינו לוקה על שאר מלאכות, ורמב"ן סבר בדעת רבינו שאין במחמר לאו כלל שלא תעשה כל מלאכה לא בא אלא