עט סופר חלק ג צ

מנ"ח סי' י"ז מביא בשם אחרונים בלאו הבא מכלל עשה נשים חייבת דהוי שב וא"ל תעשה:

פרט י"ג. לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. מכות דף י"ג, אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' גמרא חייבי כריתות קא תני חייבי מיתת ב"ד לא קתני מתני' מני ר"ע היא דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתת ב"ד ישנו בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל, רע"ק אומר חייבי כריתות ישנו בכלל ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן, חייבי מיתת ב"ד אינו בכלל ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן, ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל הי' [דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות] ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות, תוס' וקשה לר' יצחק לאו דכל כריתות ל"ל דהא אסיקנא דקרבן לא בעי אזהרה, ושמא י"ל דנכתבו לעונש יתירא מידי דהוה אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה:

ור"ע מ"ט כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, ור"י ה"מ מיתה וממון או מלקות וממון אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא וכו' ר"ש בר רב יצחק כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעות, ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר [הוזהרו שהם לא יחייבוהו שתי רשעיות כגון ממון ומלקות או מיתה ומלקות או מיתה וממון אבל כרת לא ע"י ב"ד הוא]:

תוס' וטעמא דרע"ק משום כדי רשעתו לפ"ז בחייבי מיתות דלא התרו בו למיתה דליכא מיתה והתרו בו למלקות דהשתא ליכא אלא רשעה דמלקות לקי, קשה דבעלמא שבת דף קנ"ד פריך גבי לאו דמחמר לאו שניתק לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין ואף כי ליכא התם רשע דמיתה וי"ל דהתם היינו כרבא דמוקי למילתיה דרע"ק בהתרו למלקות ואפ"ה לא לקי דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד ואין לוקין עליו:

רבא אמר איתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי דאין לוקין ומת כי פליגי דאתרו ביה למלקות ר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו, [לאזהרות דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד] ורע"ק סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו [כשהתרו בו מלקות בלא מיתה לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות בשאר לאוין שהרי הוצרך להזהירו שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה] ורע"ק חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא א"ל וכו' חייבי כריתות לא צריכי התראה שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר, ודילמא אזהרה לקרבן וכו' תוס' הקשה נהי דקרבן לא בעי אזהרה מ"מ הנך דליכא אלא חד כרת כמו סך ומפטם דלא ידעינן דחלוקין לחטאת אלא משום שהם לאוין מוחלקין א"כ לא לילקי עלייהו היכי דבעי למימר אי קרבן בעי אזהרה דלא לקי אלאו דכריתות, וי"ל דמ"מ נהי דאיצטריכו לחלק בשביל זה לא נמנע מללמוד ממנו מלקות כיון דידעינן בהו חיוב קרבן בלא לאו נהי דחילק לא ידענא אלא מלאוין מ"מ ילקה:

ג"וו כלל כ"ה כתב ודע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאין לוקין עליו לא נפקי מיניה אלא לר' יוחנן דאית ליה חייבי מיתת שוגגין חייבין מלקות כמו שמבואר באותו ואת בנו בשחט ראשון לשלחנו ושני לע"ז ע"ש, וא"כ כי אחר לאו אחר בהדי מיתה לוקין עליו ולאו דידיה אין לוקין עליו אף כי בשגג במיתה דהלאו צריך לאזהרה, אבל לרל"ק דאית ליה חייבי מיתות שוגגין פטורין מן המלקות אף בלאו אחר אין נפ"מ בהא דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליהם, אם לא שנאמר דאף הלאו שקאי על דבר אחר אין בו מלקות כיון דצריך ג"כ למיתה כמו לאו דמחמר ועי' תוס' עירובין דף:

ב"ק דף ע"ד, עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו, ר' יוחנן ור"א ח"א נהרגין וח"א אין נהרגין, תסתיים דר"א הוא דאמר אין נהרגין דאמר ר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין [ולא הוזמו לוקין משום לא תענה] ואי סד"א ר"א הוא דאמר נהרגין אמאי לוקין הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו אלא ש"מ ר"א הוא דאמר אין נהרגין תסתיים:

תוס' הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד, אבל אי אין נהרגין לא חשוב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ותימא לר"י דבכל גמרא משמע אפי' התרו בו למלקות ולא למיתה דאע"ג שלעולם לא יבא לידי חיוב מיתה כיון שלא התרו בו למיתה חשוב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד, ובשבת קנ"ד דאין לוקין על לאו דמחמר משום דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לשאר מלאכות אע"ג דבמחמר אין בו חיוב מיתה וכו' ותי' ר"י דשאני לאו דלא תענה דגלי ביה קרא דלקי מוהי' אם בין הכות הרשע כדאמרי' במכות דף ב' וכיון דגלי קרא מוקמינן ליה לקרא במקום שאין יכול לבא לידי חיוב מיתה ע"ש, ושמ"ק בן גרושה וחלוצה דלקי על עון עדות שקר בעי התראה ע"ש ושו"מ ח"ד סי' כ"ו מביא אב"מ הקשה הא מבואר בא"נ שפריך אלא מעתה ב"ג ובן חלוצה וכו' ואמרו משפט אחד מבואר דלא צריך התראה:

שבועות דף ד' שבת מאי מלקות איכא לאו שניתן לאזהרות ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרות ב"ד אין לוקין עליו מש"ה קא מוקמינן כר' ישמעאל דאמר לאו