עט סופר חלק ג פח

כל אחד מהן בפני עצמו ואם הקטיר שניהם כאחת אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נאמרו בלאו אחד, וכתב כ"מ דברי רבינו כאן הם ע"פ דרכו בס"מ שלו בשורש ט' ורמב"ן חולק עליו:

סנהדרין פי"ג הלכה ד' כל ב"ד שהרגו נפש אסורים לאכול כל אותו היום ה"ז בכלל לא תאכלנו על הדם ואין מברין הקרובים על הרוגי ב"ד משום לא תאכלו על הדם, ודברים אלו אסורין ואין בהן מלקות [כ"מ כתב משום דהוי ליה לאו שבכללות כלומר שאנו לומדים ממנו דברים רבים]:

הלכות שחיטה פ"א הלכה ב' האוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בל"ת והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינה לוקה:

קרית ספר סי' רנ"ו, אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת, לפי ששניהם נכללות בלאו אחד כרבא דפליג אאביי ואמר אין לוקין על לאו שבכללות דכי אם צלי אש דכולל בו כל מיני בישולין שאינם צלייה לאסור ותרתי הוא דלא לקי כיון שהוא לוקה משום מבושל או משום נא ומבושל תו לא לקי משום כולל דכי אם צלי אש אבל חדא מיהא לקי משום כלל דכי אם צלי אש כשאכלו חי או מבושל בחמי טבריא דאין כאן מלקות דבישול ונא אלא מלקות דכי אם צלי אש, וא"ד חדא נמי הוא דלא לקי משום דכי אם צלי אש דלא מיחד לאויה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכה ליה פרשת מלקות לעיל מיניה ועי' שושנת עמקים כלל י"ז שמתקשה בו מאוד:

רמב"ם פסולי מוקדשין פרק ח"י הלכה ג' כל קרבן שהוא פסול כל האוכל ממנו כזית במזיד לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה, ושושנת עמקים כלל ח"י כתב ולא ידענא אמאי חשוב לא יאכל כי קודש לאו שבכללות שכולל יצא וטמא ה"ה לא תאכל כל תועבה כולל כמה דברים ואולי דכולו משום תועבה אסרה התורה ע"ש:

הלכה ה' וכן קדשים שהוטל בו מום האוכל מהם כזית לוקה הרי הם בכלל כל תועבה ועי' מוצל מאש סי' כ' ושעה"מ מיס"ת מאריך בו ענין לאו שבכללות עי' רמב"ם בסה"מ שורש ט' וסנהדרין פי"ח בב' פנים א' כמו לאו דלא תאכלו הדם שכולל הרבה אסורים בלאו אחד, שאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה ואזהרה לבן סורר ומורה, שלא לאכול קודם תפילה וכו' ב' שיבא לאו לאסור דברים רבים עטופים קצתם על קצתם, וזה סוג יחלק לשני חלקים קצת מהם ביארו בגמרא שלוקין על כל אחד ואחד בפ"ע, וקצת מהם מה שאמרו שאינו חייב אלא אחד להיותו לאו שבכללות כנא ומבושל דכתיב אל תאכלו ממנו כא ומבושל שבא שני ענינים בלאו אחד, ופליגי בזה אביי ורבא והלכה כרבא דאמר אין לוקין על לאו שבכללות וא"ד תרתי לא לקי אבל חדא לקי משום כא ומבשל דנחשב לחד לאו, וא"ד אפי' חדא לא לקי משום דלא מיחד לאו כלאו דחסימה הואיל וכולל ב' אסורים בלאו אחד אינו לוקה כלל ופסק רמב"ם דחדא לקי ע"ש שהאריך בשורש זה ורמב"ן השיג עליו וסובר דנא ומבושל ב' לאוין פרטיים אף דנכללו בלאו אחד כיון דכ"א מפורש בפני עצמו ובזה לא פליגי אביי ורבא וכ"ע מודו דלוקי ב' באוכל נא ומבושל, אך עיקר פלוגתי' אביי סובר דלוקה גם משום כי אם צלי אש ורבא ס"ל כי אם צלי אש הוא כלל מן הפרטים האלו דנא ומבושל ואין לוקין על הכלל רק על הפרטיים, וענין לאו שבכללות לחלק לשלשה עניניים, א המין ראשון הוא לאו שבכולל דברים רבים אין עניניים שוים כלא תאכלו על הדם, אבל היכא שכולל ענינים שאיסורין משם אחד אע"פ שהם פרטים משוכים מ"מ לא הוי לאו שבכללות כגון ל"ת כל מלאכה שכולל מלאכות משונות אעפ"כ לא מחשוב לאו שבכללות כיון שאסורין משם אחד ב המין שני לאו הפורט דברים רבים כגון לא יבא עמוני ומואבי, כי כל שאור וכל דבש, לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב באילו אינו לוקה אלא אחד כיון שכולל אותן בלאו אחד, עי' מלא רועים:

יד מלאכי אות שצ"ב לאו שבכללות לא מיקרי אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה בידוע, אבל היכא שהלאו אינו כולל אלא ענין אחד כגון לאו שבקללה אע"פ שיוצא ממנו איסור לגופין מוחלקין לא שייך ביה לאו שבכללות כיון שכל היוצא מן הפסוק אינו אלא ענין קללה ע"ש:

פרט י"ב. לאו הבא מכלל עשה. פסחים דף מ"א, ורמב"ם פ"ח מקר"פ הלכה ה' אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ולא ביום ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא:

ערוך לנר יבמות צ"ד כתב מ"ש עשה זו דרשינן לאו הבא מכלל עשה ולא בשאר מ"ע כגון ולקחתם לכם ביום ראשון, וכמו דכתיב ואכלו הבשר בלילה זה כמו כן כתיב בערב תאכלו מצות ולא דרשינן ביום אסור מדאוריי' ע"ב באריכות:

יבמות דף ע"ג, ורמב"ם תרומות פ"ז הלכה ג', כהן טהור שאכל תרומה טמאה אינו לוקה מפני שהוא בעשה שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתו הוא שיאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אע"פ שיטהר ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא וכהן טמא שאכל תרומה