עט סופר חלק ג פז

פסחים דף כ"ד, הא אין לוקין על לאו שבכללות, הקשה רא"מ במכות דף י"ג אמר דלאו דנותר ופגול הוי בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא, ותי' דלגבי נותר שמפורש בהדי' דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא לא חשוב לאו שבכללות ע"ש, ועי' ג"וו כלל כ"ה, עוד אבאר לך דהיכא שכתוב מקרא אחד ויש בה כמה לאוין מיוחדים בזה כ"ע מודים דלוקה על כל חדא וחדא כמו לא יחליפנו ולא ימיר אותו ועי' תוס' ריש חולין שהוקשה להם דילקה שמונים:

חגיגה דף ח"י חה"מ אסור במלאכה מנה"מ ת"ר את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חה"מ דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר אינו צריך ק"ו ומה ראשון שביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור במלאכה, חה"מ שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהי' אסור וכו' וט"א הקשה בעירובין דף צ"ו אמר השמר דלאו לאו לכ"ע, א"כ ר' יאשיה שלומד מתשמור לאו ולוקין עליו מאי מהדר ליה ר' יונתן דמק"ו אתיא הא אין מזהירין מה"ד לכ"ע מיהו לרמב"ם דהיכא דאיכא עשה ולאו מייתי ליה מק"ו לוקין עליו עי' ה"ה פ"ב ממ"א ע"ש, ואמרי אש או"ח סי' מ"ג מביא מאוהל דוד שרן מ"ק פרק מי שהפך כתב את חג המצות תשמר זה לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולא קשה קושי' ט"א, וח"ס אמר דשפיר הקשה הט"א כיון שיש לאו שבכללות וק"ו בהדדי לוקין ע"ש, ועי' שו"מ ח"ב סי' ע"ז מסביר לפי דאמרו ר"פ במ"ק משום מה מתרינן פי' תוס' דצריך להתרות בו משום איזה מלאכה אתה מחייבו, לפ"ז לאו שבכללות שכולל ענינים חלוקים או עכ"פ שני אסורים כגון נא ומבושל לא ידענו משום איזה לאו מתרינן ביה ולכך אין לוקין ע"ש:

פרט י"א. רמב"ם. פ"ח מקרבן פסח הלכה ד', האוכל כזית נא או מבושל בלילי פסחים לוקה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, אכל נא ומבושל באחת אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהן נכללות בלאו אחד כ"מ כתב בפסחים אמר אביי אכל נא וכו' רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות א"ד תרתי וכו' וא"ד חדא נמי לא לקי וידוע דהלכה כרבא אלא שיש לתמוה למה פסק כלישנא קמא, וכבר השיגו רמב"ן בסה"מ שורש תשיעי באריכות ע"ב, ולח"מ כתב לפרש"י לא פליגי אביי ורבא אלא בענין לאו דכי צלי אש אבל בין לאביי בין לרבא לוקה על הנא' ועל המבושל שתים אלא דבכי צלי אש פליגי דלרבא לא לקי משום דהוי לאו שבכללות שהוא כולל כל מיני בשולים שאינה צליה ולאביי לקי אפי' בהאי א"כ לפי פי' זה נמצא דמה שכתב רבינו שאינה לוקה על הנא' ועל המבושל אלא אחת דלא כאביי ורבא וזה מה שהשיגו ראב"ד בסנהדרין ע"ש:

סנהדרין פי"ח הלכה ב' ועל לאו שבכללות אין לוקין עליו ושאר כל הלאוין שבתורה לוקין כתב כ"מ נמצא ששה מיני לאוין שאין לוקין עליהם, א' לאו שאין בו מעשה, ב' לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד, ג' לאו שניתן לתשלומין, ד' לאו שבכללות, ה' הבא מכלל עשה, על כל אלו אין לוקין:

הלכה ג' איזהו לאו שבכללות זה לאו אחד שכולל עניינים הרבה כגון לא תאכלו על הדם וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני הואיל ולא ייחד לו לאו לכל אחד ואחד מהן אין לוקין על כל אחד ואחד אלא א"כ חלק אותה בלאוין אחרים או נאמר מפי שמועה שנחלקו כיצד כגון זה שנאמר אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל אינו לוקה על הנא ומבושל שתים אלא אחת ובחדש הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וחייב על שלשתן שלשה מלקיות מפי השמועה למדו שזה לחלק, הרי נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסס קסמים ואע"פ שכלל כל העיינים בלאו אחד הרי חלק אותם בלאוין אחרים ואמר לא תנחשו ולא תעוננו מלמד שכל אחד מהן בלאו בפני עצמו וכן כל כיוצא בזה ועי' מ"מ פ"א הלכה כ"ב מא"ב ומגיד משנה גירושין פי"א הלכה י"ד:

נזירות פ"ה, נזיר שאכל ענבים חרצן זג צמוקים ושתה רביעות יין ה"ז לוקה חמש מלקיות שכל אחד מהן בלאו אחד הוא ולוקה מלקות ששי משום לא יחל דברו שהוא שוה בכל נדרים וראב"ד כתב למה הניח לאו שבכללות שהרי רבא מחייבו והוא מכל אשר יעשה מגפן היין ע"ש בלח"מ באריכות:

מלוה ולוה פ"ג, הלכה ג' חבל כלים הרבה של אוכל נפש כגון שחבל עריבה ויורה וסכין חייב על כל כלי וכלי בפני עצמו אפי' שני כלים שהן עושין מלאכה אחת עליהן משום שני כלים ולוקה שתים על שניהם שנאמר לא יחבל רחים ורכב לחייב על הרחיים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו וכו' וכתב בלח"מ אע"ג דבנא ומבושל כתב רבינו בסנהדרין דלקי חדא שאני התם דנא ומבושל הוי בחדא עניינא אלא שהפעולות הם חלוקות אבל הכא הם שני כלים חלוקים ולכך לקי על כל אחד בפני עצמו, אבל תימא בפרק המקבל שם מדמי הא דנא ומבושל להא דרחיים ורכב משמע דנא ומבושל נמי לקי תרתי וא"כ איך פסק בסנהדרין דלקי חדא ע"ש באריכות:

איסורי מזבח פ"ה, שאור ודבש אסורין למזבח בכ"ש שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ואחד המקטירן עצמן או המקטיר תערובת שלהן לוקה על