עט סופר חלק ג פו

למחיצתו נאסר וכו' תוס' קשה אמאי לא אמרי' בשר שבשדה לאו שבכללות דאמרי' בחולין דף ק"ב אוכל בשר מן החי לוקה משום בשר בשדה שהרי כולל הוא כל חיסרון מחיצה בין הוציא עובר ידו בין הוציא חוץ לחומה דמ"ש מואם צלי אש דחשוב לאו שבכללות, וי"ל דלא חשבינן לאו שבכללות אלא כגון אם צלי אש שכולל נא ומבושל, וכן כל שבקודש פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים שהן שני שמות, אבל הכא שכולל כל יוצא לבד ושם וצא חדא היא רק דהוי בכמה דרכים לא חשיב להו לאו שבכללות ותדע דהא לאו דנותר נפיק מושרפת הנותר באש לא יאכל והתם מיניה חזינן נותר דתודה ונותר דקדשים קלים ונותר דק"ק ולא חשוב לאו שבכללות:

ע"ז דף ס"ו, מניין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל תוס' ואפי' למ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו ה"מ כגון (נזיר ל"ח) עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכן פסחים מ"א חי ומבושל בחמי טבריה דמפקינן מכי אם צלי אש, אבל היכא דהאיסור מפורש, כל אחד לבדו כגון בכל איסורין דעלמא אי חזינן מהכא שמצטרפי לא חשבינן ליה לאו שבכללות:

ערוך לנר יבמות קכ"ב ע"א כ' ודע שאין להקשות לפרש"י דכיון דהשומר פירות שביעית עובר בע' כמש"כ הרמב"ם ה' שמיטה הכ"ד א"כ למה לא יהי' המשומר אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו דכל הני דפריך בחולין דף קט"ו דלתסר מכח זה וצריך קרא להיתרא די"ל דלא שייך כן אלא בעושה מעשה תועבה כגון מבשל בב"ח וזורע כלאים ושוחט אוא"ב וכדומה אבל הכא שלא עשה מעשה איסור כששמר לא נתסר מל"ת כ"ת וראי' לזה דאל"כ יאסר חמץ שעבר עליו הפסח מל"ת כ"ת והרי אפי' לר' יהוד' דאסר לא אסר רק מכח לאו יתירא ולר"ש דפסקינן כוותי' באמת מותר משום דדרש קרא דר"י לדרשא אחריתא כמבואר בפסחים דף כ"ח ולמה לא אסור מל"ת כ"ת אע"כ דלא שייך זה אלא היכי דעשה מעשה תועבה אבל ק"ל מהא דאמרינן בספרי ופסקו הרמב"ם ה' פסולי המוקדשים פ' י"ח דהאוכל מקדשים שנפסלו בין במחשבה בין במעשה לוקה מל"ת כ"ת ע"ש והרי מה שנפסל במחשבה לא נעשה בו מעשה כמש"כ הרמב"ם שם ואעפ"כ נלקה מל"ת כ"ת ואולי יש לחלק בענין אחר שלא שייך לאו דכ"ת אלא אם האיסור שנעשה תועבה על ידו הוא בלאו כמו כל הני דחשיב בחולין שם אבל שמור דשביעית שהוא רק בעשה לא אכן לפ"ז צ"ע דמי שקנה חמץ בפסח או חמצו דנחשב מעשה ולוקין עליו כמש"כ הרמב"ם ה' חו"מ פ"א אם לא נאסר לאחר פסח גם לדידן מדאורייתא מל"ת כ"ת שהרי בזה לא שייכי ב' החילוקים שנחלקו שהרי עבר בלאו ועשה מעשה ולכן לדינא צ"ע:

ט"ז יו"ד סי' קט"ז ס"ק ו' לא יאכל ע"ג כלים מלוכלכי' שכל אלו בכלל בל תשקצו בטור כתב מכין אותו מכות מרדות וא"ל למה לא יהא חייב מלקות גמור, נראה משום דהוה לאו שבכללות שדברים הרבה נכללו בו וכל לאו שבכללות אין לוקין, וקה"י אות ל' הקשה למה לא כתב רמב"ם בפ"א משחיטה דאסור לאכול כ"ז שמפרכסת וכו' ובפי"ג מה"ס לא כתב מכות דרבנן, וכן בכל לאו שאין בו מעשה ובלאו הניתק לעשה הו"ל לכתוב שלוקה מדרבנן ע"ש, [ועי' לקמן תוספתא שמבואר לפי כ"מ שלוקין מדרבנן בלאו שבכללות] תב"ש סי' י"ג ס"ק ב' מאריך אם לאו בל תשקצו בדברים מאוסים ג"כ מדאוריי' ועי' מג"א צ"ב, ומגן גבורים שם, ושו"מ ח"ב סי' קכ"ב:

בספר כריתות לשון למודים שער א' כתב, איתמר המעלה משאור ודבש לוקה משום שאור ולוקה משום דבש, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות, ויש תמוה דקי"ל כרבא לגבי אביי, ומשמע דאין לוקין על לאו שבכללות בכריתות דף ד' דמקשה סתמא על דאמר אכל מעשר דגן תירש ויצהר לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות, וכן באכל קלי וכרמל לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות מסתברא הלכה כסתם תלמודא, ואי גרסי' רבה ניחא, או שמא יש לחלוק דשאור ודבש תרי שמא נינהו וליכא שם כולל לשניהם ולכך לא חשיב לאו שבכללות אבל מעשר דגן תירוש ויצהר כולם כלולים בשם מעשר וכן לחם קלי וכרמל כלולים בשם חדש:

רמב"ם פ"ג מע"ז, העושה עכו"ם לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו לוקה, כתב ראב"ד קשיא לי אמאי לוקה והלא לאו שבכללות הוא מי לא אמרי' במגפף ומנשק אינו לוקה עליהם משום דהוה לאו שבכללות שכלל עבודות הרבה בלא תעבדם והכא נמי כל התמונות בלאו אחד, ותו קשיא לי מאי דאמרי' במגפף ומנשק דלא לקי עלייהו, ובתוספתא דמכות דקא חשוב הלוקים הסך ומקנח המגפף אלמא לקי ע"ש, וכ"מ כתב דלוקין דקתני בתוספתא היינו מכות מרדות:

יד מלאכי אות שצ"א מביא כ"מ פ"ה מע"ז כתב דלא אשכחן בעלמא מאן דפליג על לאו שבכללות שאין לוקין כדאשכחן בלאו שאין בו מעשה לר' יודא לוקין, ופלא:

יומא דף ל"ו, בלאו דנבילה קא מיפלגי רע"ק סבר לאו מעלי' הוא, תוס' ה"נ הוי מצי למימר טריפה דכתב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וליכא למימר לכ"ע לא לקי אההוא לאו דטריפה דהוי לאו שבכללות דאיצטרך לבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצה ולהוציא העובר את ידו קודם שחיטה, דהא לטריפה דכתיב בהדיא לא הוי לאו שבכללות כדמשמע בפסחי' דף כ"ד גבי נותר וגבי נא ומבושל, ולענין קדשים ועובר הוא דהוי לאו שבכללות ע"ש: