עט סופר חלק ג פה

שושנת עמקים כתב יש ג' פירושים, א' פרש"י דאביי ורבא פליגי בכ"א צלי אש ונא ומבושל לוקה לכ"ע ב' ותרי לישנא פליגי בחי וחמי טברי' שיטת תוס' דחי וחמי טבריא לא לקי והא דאמר חדא לקי אנא ומבושל אם התרו משום צלי אש דסמך לאל תאכלו הוה לאו בנא ומבושל משא"כ חי וחמי טבריה רק עשה, ושיטת רמב"ם לאביי לוקה שלש ולרבא אלאו כי אם צלי אש אם התרו משום נא ומבושל לוקה אחד:

נזיר דף ל"ח, אמר אביי אכל חרצן לוקה שתים, אכל זג לוקה שתים אכל חרצן זג לוקה שלש, [אחת מכל אשר יעשה מגפן היין ואחת על חרצנים ואחת על זג דלא יאכל אכולהו קאי], רבא אמר אינו לוקה אלא אחת שאינו לוקה אלאו שבכללות [כשאוכל זג יחידי או חרצן ואינו לוקה משום כל אשר יעשה]:

ב"מ קט"ו, אר"ה חבל ריחים לוקה שתים משום רחים ומשום כי נפש הוא חובל, רחים ורכב לוקה שלש משום רחים ורכב ומשום כי נפש הוא חובל, ור"י אמר חבל רחים לוקה אחת ורכב לוקה אחת ריחים ורכב לוקה שתים, כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא [לרבות שאר כלים של אוכל נפש] לימא אביי ורבא בפלוגתא דר"ה ור"י קמיפלגי, דאמר רבא אכל נא לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל לוקה שתים משום מבושל ומשום כי אם צלי אש נא ומבושל לוקה שלש משום נא ומשום מבושל ומשום לא תאכלנה כי אם צלי אש, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות לימא אביי דאמר כר"י ורבא דאמר כר"ה, אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' כר"י עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא דכי נפש הוא חובל לא משמע ריחים ורכב הלכך לשאר דברים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ש"מ ללאו, ואביי אמר לך אנא דאמרי אפי' לר"ה עד כאן לא קאמר ר"ה התם אלא דכי נפש הוא חובל יתירא הוא כיון דיתירא הוא שדייה אריחים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירא הוא דמיבעיא ליה לכדתניא וכו':

תוס' השתא משמע הכא דאפי' לרבא אין לוקין אחי ומבושל בחמי טבריה מדקאמר כי אם צלי אש למא אתא מכ"ש לאביי דאמר אין לוקין על לאו שבכללות ומוקי כי אם צלי אש לכדתניא וכו' מכאן קשה על פי' רש"י פסחים דף מ"א דההוא ברייתא דקתני נא ומבושל אמרתי לך ולא חי אתא כמ"ד אין לוקין על לאו שבכללות, ועוד פי' רש"י אהא דקאמר התם תרתי הוא דלא לקי לאביי דאמר אין לוקין על לאו שבכללות חדא מיהא לקי ופירש על נא אינו לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש אבל במילתא אחריתא דלא שייך אלא כי אם צלי אש כגון חי ומבשל בחמי טבריה לוקה והשתא נראין דבריו כסותרין זה את זה, דהשתא ברייתא לא אתיא אפי' כאביי, לכך נראה דברייתא אתיא לכ"ע ולא לקי בשום ענין אחי ומבושל בחמי טבריה, והא דקאמר חדא מיהא לקי מפרש ר"ת תרתי לא לקי דאם התרה בו משום נא ומשום כי אם צלי אש אינו עובר אלא משום נא וכן במבושל, אבל היכא דלא התרו אלא משום כי אם צלי אש כשאוכל נא ומבושל לוקה:

שמ"ק כתב, להך לישנא דאמר אפי' חדא נמי לא לקי דאי אכל נא לחודא ומבושל לחודא או אפי' תרווייהו לא לקי משום דהוה לאו שבכללות הך ברייתא דהכא קשיא ליה דהא תני חבל רחים ורכב לוקה שתים וברייתא דכריתות אכל חלב שור חלב ועז חייב על כל אחת ואחת דברי ר"י וח"א אינו חייב אלא אחת והוינן בה נימא בהא קמיפלגו ר"י סבר שלוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין ומתרץ לכ"ע אין לוקין וה"ט דר' ישמעאל משום דמייתרי קרא ורבנן סברי לא מייתרי הלכך אין לוקין אלא אחת הא אחת מיהא לקי וקשיא לאביי לההיא לישנא ע"ש:

מנחות דף נ"ח, איתמר המעלה משאור ודבש ע"ג מזבח אמר רבא לוקה משום שאור ולוקה משום דבש [משאור ודבש שעירבו יחד לוקה ארבע מלקיות] לוקה משום עירובי שאור ומשום עירובי דבש, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות [כל שאור דמשתעי מיניה שאור ועירובין וכן של דבש דמשתעי מיניה דבש ועירובין אבל אי לאו כל משום שאור ודבש שכתב לך באזהרה אחת לא מקרי לאו שבכללות דלאו אכל חד קמהדר והכי משתמע בנזיר גבי מכל אשר יעשה מגפן היין] א"ד חדא מיהא לקי, וא"ד חדא נמי לא לקי דהא לא מיחד לאויה כלאו דחסימה, [דאין כאן לאו מיוחד דכל חד מינייהו לאו שבכללות אבל אלמנה וגרושה וחללה תונה לא הוי שבכללות דלא אכל חדא קאי הואיל ומפרשין בפירש הילכך לקי עלייהו]:

חולין ק"ב, א"ר יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מה"ח ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, זה בשר מה"ח ובשר מן הטרפה, ורשב"ל אמר לא תאכל הנפש עם הבשר, זה אבמה"ח ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, זה בשר מן הטרפה, אכל אבמה"ח ובשר מה"ח לר"י חייב שתים לרשב"ל אינו חייב אלא אחת אכל בשר מה"ח ובשר מן הטריפה לרשב"ל חייב שתים, לר"י אינו חייב אלא אחת וכו' תוס' אלא אחת, משום דמחד קרא נפקי ואע"ג דאנא ומבושל לקי שתים, שאני התם דכתיב בוי"ו ובשל דקאי אלא תאכלו, וה"נ אי הוה כתיב בשדה וטרפה לא תאכלו הוה לוקה שתים, ולר' יוחנן משום בשר מן החי ובשר מן הטרפה:

מכות דף ח"י, אמר רבא זר שאכל מן העילה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה חמש וכו' ולילקי נמי משום בשר בשדה טריפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ