עט סופר חלק ג פד

הדם, וכיון דגלי רחמנא אהאי לאו דלקי ה"ל למימר בכל דוכתי דלקי לכל הפחות היכא דאין יכול לבא לידי מיתה:

תוס' על כולם אינו לוקה, אפי' למ"ד בפסחים מ"א דלקי אנא ומבושל משום צלי אש, ואזג וחרצן משום כל אשר יעשה מגפן הנהו מיפרשי טפי מקרא דלא תעבדם דלא מפרש קרא דאיירי במגפף ומנשק, והא דאמרי' ביצה דף י"ב דמבשל גיד ביו"ט לוקה חמש וחד מינייהו המבשל ביו"ט לא חשבינן להו לאו שבכללות דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו לא תעבדם דהכא, דהתם מפר' טפי דכתיב עבודה דמשתמע כל מלאכה שהיא עבודה:

חהר"ן הא נמי שבכללות דתניא מניין לאוכל וכו' קשיא דהא לא דמי האי לאו שבכללות ללאו שלא תאכלו על הדם דלא תאכל על הדם היא אזהר' אחת כוללו' ענינים רבים חלוקים זה מזה ואינן מענין אחד כלל אבל לאו זה שלא תעבדם שכולל גפוף ונשוק ודומיהן כולן הן מענין אחד לאסור דברים של כבוד והוי כלא תעשה כל מלאכה שכולל מלאכות הרבה ואעפ"כ לא נקרא לאו שבכללות ומפני שכולן ענין אחד והוא אסור המלאכה וכו' ונראה לתרץ דמש"ה נקרא לאו שבכללות דלא תעבדם מעיקר לישנא משמע עבודה שדרכה בכך ואפשר דמשמע נמי אחד מעבודת פנים אפי' אין דרכה בכך ומשמע נמי מחמת יתור הפסוק דאם אינו ענין לגופו תנהו לגפוף ונשוק וחביריו א"כ זה הלאו כולל שלשה ענינים חלוקים זה מזה והוי לאו שבכללות ע"ש:

כריתות דף ד' ת"ר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחת ואחת דברי ר' ישמעאל, וחכ"א אינו חייב אלא אחת נימא בהא קמיפלגי דר"י סובר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות לעולם סבר ר"י אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי ליה קראי ליכתב קרא כל חלב לא תאכלו שור וכשב ועז ל"ל ש"מ לחלק ע"ש. תוס' מנחות דף נ"ח, וא"ת ומה בין זג וחרצן נא ומבושל ריחיים ורכב שאור ודבש אלמנה וגרושה זונה דחייב על כל אחת ואחת ואילו חלב שור כבש ועז אינו חייב אלא אחת אלמא מיקרי לאו שבכללות וכן לחם קלי וכרמל וכל מעשר דגן ותירש דלא לקי אלא חד אי לאו משום ייתירא, וי"ל דזג וחרצן שתי שמות נינהו וכן שאור ודבש וכן כולם תדע דכי אתי לאתרויי בהן צריך להזכיר כל אחד בשמו אבל חלב שור כבש עז שם חלב הוא וכן לחם קלי שם חדש הוא וכן מעשר:

א"ר אילא אכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי קרא מכדי כתיב רחמנא ואכלת לפני ה' מעשר דגנך ותירשך יצהרך בפנים אין בחוץ לא, ל"ל דכתב רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך לחלק:

תמורה דף ז' איתמר המעלה אימרי בעלי מומין לגבי מזבח אמר רבא עובר משום בל תקטירו כלו ומשום בל תקטירו מקצתו, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות [והאי אין לוקין דאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא איכא ואליבא למ"ד דחדא מיהא לקי מלאו שבכללות בפסחים מ"א]:

פסחים דף מ"א, אמר ר"ח המבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבשלו בחמי טבריה חייב שעבר משום צלי אש [לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישל וסבר לוקין על לאו שבכללות], אמר רבא אכלו נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש [לקה שנים משום לא תאכל כא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכל קאי] אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות [דכולל בו כל מיני בישולי' שאינן צליי לאסור] איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי [כיון שלוקה משום נא ומשום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש, אבל חדא מיהת לקי כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש] וא"ד חדא נמי לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה, [חדא נמי לא לקי משום כי אם צלי אש דלא מייחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרשו איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה], רבא אמר אכל זג לוקה שתים חרצין לוקה שתים, זג וחרצן לוקה שלש, [נזיר שאכלה משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים, דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה] אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות [אין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים חגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין] א"ד תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי [היכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו לא לקי תו משום מכל אשר יעשה ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן לוקה שתים, דכיון דמפורש כל אחד לעצמו קאי נמי אלאו דלא יאכל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד והכי מוכח במס' נזיר דלא פליג אביי אלא אמלקות דמכל אשר יעשה חד מיהא לקי אם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דב וחרצן לקי משום לאו דמכל אשר יעשה], א"ד חדא נמי לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה מש"פ רש"י עלין ולובלין הקשה בשושנת עמקים כלל י"ז עי' רמב"ם נזיר פ"ה עלין ולולבין מותר לנזיר:

תוס' אכל נא לוקה שתים, משום נא ומשום כי אם צלי אש דהוי כאלו כתיב אל תאכלו כי אם צלי אש, הקשה ר"י אורלייניש אמאי חשבי' בכתובות דף ל' בעולה לכה"ג בעשה גרידא דכי אם בתולה בעמיו כתיב הא כי היכי דחשבינן הכי כי אם צלי אש בלאו, ה"נ ה"ל לאיחשובי בעולה לכה"ג בלאו דהוי כאילו כתיב לא יקח כי אם בתולה ע"ש: