עט סופר חלק ג פב

לנדון דידן, דהתם בשעה שהשליך לים עדיין הי' שהות ביום לאכול ומודינא בנותר כה"ג שהתרו בו קודם אור יום והשליך לים דלא הוי מעשה כיון דההיא שעתא לא מטי חיובא עדיין ולא חל עליו עבירת הלאו, ומכי מטי זימנא שב וא"ת הוא משא"כ כאן דהותיר ואח"כ ביטל העשה בידים דהלאו נגמר בביטול עשה והוה יש בו מעשה ע"ש באריכות ועי' במל"מ פ"ג מביאת מקדש הלכה כ"א באריכות בכלאים ובנזיר אם תחילת המעשה הי' בהיתר ואח"כ השיהה באיסור אם חשוב כמעשה ועי' תיו"ט מכות פ"ג משנה ח', הי' לבוש כלאים כל היום וכו' אע"פ שאינו עושה מעשה כיון שמתחלה עשה מעשה כשלבש ע"ש:

וארעא דרבנן אות קכ"ב כתב צ"ע על מרן ב"י בסי' שע"א הביא בשם הכלבו שאם שהה הכהן באוהל המת כדי השתחואה לוקה וכתב דהאי לוקה לאו מדאוריי' הוא דהא לאו שאין בו מעשה הוא ע"כ, ודבריו תמוהים שזה הדין עצמו שהביא רמב"ם פ"ג מאבל וכתב ה"ז לוקה:

פרט ט'. לקוטים. זבחים כ"ט, א"ר ינאי מניין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב, א"ל רב אשי לרב מרי לאו שא"ב מעשה הוא וכל לאו שאב"מ אין לוקין עליו א"ל ר"י היא דאמר לאו שאב"מ לוקין, ורמב"ם פרק ח"י פסולי מוקדשין כתב כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים ה"ז עובר בל"ת שהרי הוא אומר לא יחשב מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים ואעפ"כ אינו לוקה שאין המחשבה מעשה, בהלכה ט' כתב המותיר מקדשים אינו לוקה שהרי ניתקו לעשה שנאמר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו ועי' מל"מ שם:

תשובת ריב"א סי' ל"ט כתב מה שהקשה מעלתו על רמב"ם דפסק פי"ח פסולי מקדשין, המחשב אינו לוקה דהוי לאו שא"ב מעשה ופסק בחוסם בקול דלוקה אלמא דבמה שבדיבורו עושה מעשה הוי כמעשה, על רמב"ם לא קשה דכתב בהלכות תמורה דמימר הוה לאו שא"ב מעשה ומ"מ לוקה מהלכה אלמא דלא ס"ל עקימת שפתיו הוה מעשה והא דלוקה בחוסם בקול כתב ה"ה כיון דאפשר לעבור ע"י מעשה גם בלא עשה מעשה נלקה, אבל הו"ל להקשות על הגמרא דמקשה ר"מ על ר' ינאי דמחשב לוקה והא לאו שאין בו מעשה הוא, דלמא סובר ר' ינאי כתלמידו דאמר לא תתני מימר, אבל נ"ל דל"ק דלא דמי למימר דעקימת שפתיו עשה מעשה שהוא רצה שיעשה שאמר שהתמורה תהי' קדוש, וכן נעשה ע"י דבורו כאשר אמר, אבל כאן במחשב שיוקטר חוץ לזמנו אטו נעשה כן שמותר לכהן להקטיר חוץ לזמנו אלא שתפסל והוא לא אמר שיופסל אלא אמר שיוקטרו האימורין או יאכל הבשר חוץ לזמנו וכן לא יעשה כנ"ל:

במי נדה דף מ"ו ד"ה לאותן שמוזהרין עליו, קשה האיך ס"ד שילקו על זה דהוי לאו שאין בו מעשה ועי' מל"מ סוף מ"א:

אם בלאו שאין בו מעשה יש מכות מדרבנן עי' קה"י אות ל' שאין ראיה מתוס' סנהדרין דף פ"ט, הכובש נבואה לוקה, לית ביה לאו ועוד דאין בו מעשה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו כמו עשה סוכה ואינו עושה:

עי' מרי"ק סי' קל"ד שהקשה שלמה דחק הש"ס לפרש שמנ"ל לר"י דלאו שאב"מ שלוקין עלי', לימא דמהכא יליף ר"י מדניתק הכתוב ללאו דלא תותירו לעשה מוכח דחייב מלקות בלאו שאין בו מעשה דאל"כ למה לי לקרא לניתק כמו שפריך הש"ס בתמורה דף ד' ע"ש:

פמג"ד בפתיחה כוללות חלק ב' אות י"ד, סוג נשים השוה הכתוב לעונשין שבתורה, והנה אם נשים מצווין על לאוין שאין בהן מעשה איכא לעי' כי בקרא במדבר ה' כתיב איש או אשה כי יעשו, ורש"י קידושין ל"ה ד"ה לכל עונשין ולאוין עונש מלקות משמע לאו שאין מעשה פטורות ע"ש ובמנחת חינך סי' ח' מאריך בו ועי' תשב"ץ ח"ר סי' ג' שחקר בזה, ועי' רש"י תמורה דף ב' ע"ב, ורמב"ם פי"ד ממע"ק פסק אחד א"ש ואחד אשה עוברים על בל תאחר ע"ש ובמנ"ח סי' ח' כתב בל"ת שזמ"ג אפשר דלא עדיף ל"ת ממ"ע שהז"ג ויהי' נשים פטורים ע"ש:

במדבר קדמות מערכת ת' אות טו"ב, הרב נחלת בנימן חקר דקי"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין א"כ כל הלאוין שבתורה לא יהי' בהם עונש מלקות ומיתה דהכל ניתק לעשה דתשובה כמש"כ רמב"ם דתשובה היא מצות עשה ואפי' לא עשה עדיין תשובה כיון דהיא לאו הניתק לעשה אף שלא קיים העשה אין לוקין על הלאו וכ"ש מיתה, ותירץ דקי"ל אין לוקין על לאו שבכללות וטעמא שכיון שכולל דברים הרבה לא הוי לאו חמור ללקות עליו ומינה גמרי' לעשה הדוחה הלאו הנתק לעשה, ה"ד בעשה פרטיי אבל עשה דתשובה הוא כללי לכל ל"ת שבתורה אין בי כח לפוטרו מעונש מיתה ומלקות מטעם ניתק לעשה עכ"ל, ופלא וכי מהני תשובה לב"ד של מטה לאלקים המשפט:

בספר ילקוט גרשוני אות הקדש ע"י שליח, כתב מרי"ט שא"א לעשות שליח להקדיש כי מילי לא ממסרן לשליח ותרומה שאני דמחשבת תרומה חשוב כמעשה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם, ומח"א הקשה הלא גבי הקדש נמי חשוב מעשה כמ"ש תוס' פ"ג דשבועות דהקדש מהני במחשבה דכתיב כל נדיב לב עולות, ורב הגאון מו"ה אברהם יהודא רב בק"ק בערעגסאס ז"ל אמר כוונת מרי"ט דאי לאו דגלי