עט סופר חלק ג פא

זוממין לחסימה הא בעדים זוממין לא משכחת מעשה, ותירץ שיוכלו להעיד בכתב, א"כ גבי עדי ריבית נמי כיון דמשכחת לה ע"י מעשה כגון בחתימה אף שלא חתמו לוקין וכו' עי' שם אם לפני עיור לאו שאין בו מעשה הוא, ורא"ה סי' רל"ב כתב השיא חבירו לדעת עצה שאינה הוגנת לו אם סייע לו בדבר עבירה כגון המושיט כוס יין לנזיר וכל כיוצא בזה עבר על לאו ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה אבל רבינו יונה בשער התשובה כתב לפ"ע מקרי לאו שיש בו מעשה:

רא"ה פ' בהר סי' שמ"ה, שלא נמכר ע"ע כדרך שמוכרין ע"כ בהכרזה על אבן וכו' ועובר על זה עבר על לאו שאין בו חיוב מלקות לפי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה סי' שמ"ו, שלא נעבוד בע"ע בעבודת פרך וכו' ואין לחייב מלקות עליה לפי שאפשר לעבור עליה בדיבור לבד מבלי מעשה, סימן שפ"ז כתב כל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אע"פ שעשה בו מעשה אין לוקין עליו, בסי' קי"ג כתב הנהנה מבו"ח כגון שנתנו או מכרו אינו לוקה לפי שאפשר להנאה בלי מעשה וכל שאין בו מעשה אין לוקין עליו, בסי' רמ"א כתב העובר על לא תקום אין לוקין לפי שא"ב מעשה שאע"פ שעשה בו מעשה אינו לוקה עליו מכיון שאפשר לעבור על הלאו מבלי מעשה ותזכר דין זה בכולן כי דבר ברור הוא:

השעה"מ פ"א מחמץ כתב דוקא היכא שאפשר לעבור על הלאו בכל שעה בלתי מעשה כגון לאו דלא ימכרו ממכרת עבד וכו' אבל בלאו בל יראה אע"פ שכשיש לו חמץ בערב פסח בביתו ולא מבער עובר על ב"י בלי מעשה כיון שלא נשאר חמץ בביתו א"א לעבור על לאו ב"י בתוך פסח אא"כ קנה או מחמץ בידים לאו שיש בו מעשה מקרי כיון שבשעה זו א"א לעבור עליו אלא ע"י מעשה ע"ש ומנ"ח קי"ג מדמה לסך בבב"ח שם יוכל להינות בלי מעשה וצ"ע:

מכות דף כ' תני קמיה דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי דאמר לך מני' ר' יודא היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, רב אשי אמר במסייע ודברי הכל כתב ריטב"א יפה פי' ר"מ ז"ל, דאף ר"ח מודה שהניקף עובר בלאו וכדכתיב לא תקיפו, ולא קשיא ליה אלא במאי דקתני שגם הניקף לוקה, והיינו דנקיט בלישניה מאן דאכול תמרי לקי והיינו נמי דקאמר דא"ל מני ר"י דאמר לאו שב"מ לוקין עליו דאלמא לא קשיא לן אלא מלקות משום דלית ביה מעשה והיינו דאמר רב אשי במסייע ודברי הכל דכיון דמסייע הא עביד מעשה אבל לענין לאו בלא מלקות אפי' בלא מסייע נמי עובר בלאו:

במסייע פרש"י שמזמין לו השערות, איכא דקשיא ליה הא אמרי' בביצה לענין מכחל כותי לישראל ביו"ט וישראל עמין ופתח דמסייע אין בו ממש ולא קשיא שאין כל מסייען שוין וכו' וכ"ש לפי' ר"מ ז"ל שכתבנו לעיל דבלאו מסייע יש בו לאו ולא בעינן סיוע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו דבמעשה כל דהוא סגי להא כדאמרי' בעלמא עקימת פיו הוי מעשה, [עי' נקהכ"ס קצ"ח וט"ז באו"ח שכ"ח]:

נב"י ח"ב או"ח סי' ע"ו מביא קושי' רמב"ם פי"ב מעכו"ם פסק שאין איש מתגלח לוקה אלא א"כ מסייע, ולדברי ה"ה כיון דמשכחת מעשה היינו מסייע א"כ גם בלא סייע יהי' חייב ותי' אם לא סייע לא די שאינו לוקה אלא אפי' לא עבר כלל על לא תעשה, ואין זה דומה לחוסם בקול שאע"פ שאין עקימת שפתיו מחשב מעשה לענין מלקות מ"מ חשוב איסור לאו שהרי עכ"פ הוא חוסם הבהמה בקולו ורחמנא אמר לא תחסום ולכן כיון שעכ"פ עובר על ל"ת סובר הה"מ דשוב לוקה כיון דמשכחת בו מעשה גמור עוד הקשה שרמב"ם פסק בקנה חמץ בפסח לוקה אבל אם הי' לו חמץ ולא ביערו אע"פ שעובר אינו לוקה, לדברי ה"ה כיון משכחת מעשה חייב, ותי' דה"ה אמר אם יכיל לעבור עתה לאו זה במעשה, אבל המשהה חמץ, על חמץ זה א"א לעבור במעשה וכו' עוד כתב ה"ה לא קאמר אלא דחסימה בקול היא כמעשה כיון שהקול ג"כ עכ"פ קצת מעשה, אבל מתגלח ומשהה חמץ אין שם שום מעשה כלל לא מהני מה דמשכחת לו ע"י מעשה [ע' בסדר משנה פ"ו הלכות דעות הלכה יו"ד על לאו אלמנה ויתום לא תענון באריכות בזה] עוד הקשה במכות דף ב' הקשה גמרא תיפוק ליה מלא תענה משים דהוי לאו שא"ב מעשה וכל לאו שאין ב"מ אין לוקין, וריטב"א כתב איכא דקשיא ליה למ"ד דעקימת פיו הוי מעשה מא"ל, י"ל דאפי' נאמר כן מ"מ אינו מעשה גמור ע"ש, והקשה לפי' ה"ה קשה אפי' למ"ד עקימת שפתיו לא הוי מעשה, שהרי אפשר להעיד בכתב וזה מעשה גמור ע"ש:

שבועות דף ד', אבל אוכל ולא אכל לא לקי, תוס' וא"ת היכי דייק מהכא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין דלמא טעמא משום דהוי ה"ס, וי"ל דמשמע ליה דפטר אפי' נשבע על הככר וזרקו לים והתרו בו בשעת זריקה ע"ש, וג"וו כלל כ"ב כתב ויש לחקור חקירה וגדולה היא אלי בלאו הניתק לעשה דקי"ל אם ביטל העשה בידים דלוקה, אי מתרמי ללאו שאין בו מעשה מי מחייב בביטול העשה או לא, אם נימא כיון דעיקר הלאו אין בו מעשה, תו אף כשביטל אח"כ העשה לא לקי או דלמא כיון דעיקר הלאו תלוי בביטול העשה וא"כ כשביטל העשה הו"ל לאו שיש בו מעשה ולוקה עליו כמו נותר שהותיר ושוב אח"כ זרקו לים הוי יש בו מעשה וכו' ומדברי תוס' שבועות דף ד' שתי' שזרק לים יע"ש, ויש להקשות א"כ הוה נמי לאו שיש בו מעשה אלמא כיון דעיקר הלאו לא הוה מעשה, דהלאו היא במה שאינו אוכל הככר תו לא הוה מעשה, לא דמי