עט סופר חלק ג ח

כ"ש לחוד ושעה"מ הקשה מנ"ל לחזקיה שחמץ אסור בהנאה מדכתיב לא יאכל נימא לח"ש:

ג כל נשאי כליו הקשו בפ"ח ממ"א פסק כר"א כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע א"כ לאיזה צורך הביא בחמץ דרשת חזקיה:

ד תשובת רלב"ח סי' טוב הקשה שרבינו פסק בזה הפרק שחמץ אסור בי"ד בשעה ו' ולמעלה באכילה ובהנאה מה"ת ושם אין ראיה כי אם מלא תאכל עליו חמץ והוא בפתח. וכתב לישב רמב"ם דאיסור חמץ לא דמי לחלב דמשם למדו ח"ש אסור משום דחלב אסור לעולם ולא הי' לו שעת היתר, מה שאין כן בחמץ שמותר קידם פסח, ולכן הוצרך פסוק בפני עצמו בחמץ לאסור ח"ש כו' ואם זה אמת י"ל בי"ד משעה ו' ולמעלה אין איסור תורה בפחות מכשיעור כו' וביאר איך נלמד מלא יאכל בצירי איסור כ"ש הוא באחד משני פנים, הראשון הוא שסתם אכילה היא כזית וכשתולה התורה הדבר באוכל שאמר לא תאכל בפתח או לא יאכל אין אכילה בפחות מכזית וצריך כל לרבו' ח"ש, אמנם כשאומר לא יאכל בצירי ותולה הדבר בנאכל אפי' פחות מכזית יקרא נאכל ואסור, או שנאמר שכיון שלמדנו מלא יאכל בצירי איסור הנאה ובכ"ש נהנה דהכי אמרי' לענין ברכה דבכ"ש צריך לברך תחלה משום דנהנה א"כ מוכח שפיר דכ"ש אסור מה"ת וצ"ע למה אינו לוקה כיון שיש פסוק מיותר, דבשלמא בשאר איסורין אנו למדים מרבויים דכל חלב האסור מה"ת אבל לא לקי אמנם בכאן הי' ראוי שילקה ע"ש:

קהלת יעקב הקשה אם יש סברא לחלק בין חלב דאיסור עולם לחמץ דיש לו שעת הכושר, א"כ מנ"ל לרמב"ם לומר שר"י סובר ח"ש אסור בחמץ, אפשר דר"י לא קאמר אלא באיסור דומה לחלב כו' וכן ביוכ"פ אף דאיסר אכילה ושתיה אינו איסור עולם ע"ש באריכות:

ג"וו כלל כ"ז כתב, לדעת מהרלנ"ח דחמץ משש שעות עד שתחשך ח"ש מותר מה"ת דאין ללמוד מחלב שלא הי' לו שעת כושר תאמר בחמץ מש"ה איצטרך לא יאכל בצירי יע"ש, ויש לעיין טובא דא"כ בנזיר וכדומה בשאר איסורין שהי' להם שעת כושר מנלן דח"ש אסור, ורמב"ם כתב בפ"ו משבועות האוכל ח"ש שנשבע עליו אסור מה"ת ע"ש, לדעתי הקלושה, בנזיר ובשבועות תמיד אסור למי שנשבע או הי' נזיר, רק הוא לא הי' נזיר אין זה חסרון בחפץ, אבל חמץ מותר הי' ואין שום מציאות שיהי' אסור קודם פסח:

דברי ר"ש בפסחים דף מ"ג מחדש איתא בסוכה דף כ"ח דאיצטרך האזרח לרבית נשים בתוספת יוכ"פ כיון דאין עונש הו"א נשים פטורות כו' לפ"ז ח"ש נמי אין בו עונש א"כ נשים פטורות, על כן מביא רמב"ם קרא לא יאכל אע"ג דאין לוקין אעפ"כ דינו כמו לאו שאין בו מעשה וכן איתא בבאר יעקב סי' ק"י בשם סמ"ג בחמץ איכא לאו בח"ש רק ליכא מלקות, א"כ איכא נשים בכלל, ומיושב קישי' עולם ריש ביצה מנפ"מ בפלוגתי' דב"ש וב"ה לענין שאור בכזית דעל בל יראה בלא"ה ליכא מלקות וח"ש אסור מה"ת להנ"ל ניחא דנפ"מ בנשים דעל ח"ש אינם עוברים כלל כיון שזמן גרמא רק לענין אכילה היכא לימוד אבל לא לענין ביעור ועי' תיבת גומא פ' יתרו, אולי לישב רמב"ם שמביא הפסוק לא יאכל, עפ"י שמהרש"א בפסחים דף מ"ג ור"ש פ"ב טבול יום מחדש שחצי שיעור בתערובות לא אמרי', ור"ש הקשה מחולין דף צ"ח בפלוגתא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא כו' ועוד אר"י ח"ש אסור מה"ת, א"כ נראה גם בתערובות ח"ש אסור, עוד מדקדקים על רש"י שכתב ח"ש אסור דרשי' ביומא מכל חלב, מה רצה בזה, אבל בהנ"ל ניחא רש"י סבר ג"כ בתערובות לא אמרי' ח"ש אסור כי לא שייך חזי לאיצטרופי שיאכל איסור עוד, כי רצה לאכול תערובות, זה רק בכל איסורין שצריך לטעם חזי לאיצטרופי כמבואר בתוס' ור"ן ע"י טעם זה נלמד מכל חלב שח"ש אסור, אבל בחלב שיש קרא בפירש לא צריך לטעם חזי לאיצטרופי, ממילא גם בתערובות ח"ש אסור, ומיושב לשונו של רש"י ומיושב גם הטור סי' ס"ד כתב חלב נבילה אסור מצד חלב והקשו למה לא אמר מצד נבילה, בהנ"ל מיושב מצד נבילה יהי' ח"ש בתערובות מותר, אבל מצד חלב גם בתערובות אסור, על כן מביא רמב"ם הפסוק לא יאכל בחמץ ממילא גם בתערובות ח"ש אסורי ב"ה מצאתי במקצת זכיתי לכוין לאדמ"ו כ"ס יו"ד סי' ועי' מנחת כהן שהוכיח ממה שכתב רמב"ם פ"ה הלכה ז' מנזירות דס"ל לרמב"ם דח"ש בתערובות אינו אסור אלא מדרבנן ועי' כסף נבחר, עי' עט סופר כלל כ"ה פרט בי בשם הגאון מו"ה דניאל ז"ל, קהלת יעקב הקשה על רא"מ אם סתם אכילה בכ"ש מנ"ל דבפחות מכזית ליכא פגול כמבואר זבחים כ"ט, גם על מרלנ"ח שמחלק כשתולה התורה הדבר באוכל שאמר לא תאכל בפתח בין שאמר בצירי לא יאכל אסור אפי' פחות מכזית ובפגול כתיב אם האכל יאכל בצירי ואמאי פחות מכזית כשר הקרבן ע"ב אבל טהרת הקודש דף כ"ט ד"ה לאכול כחצי זית כשר, כתב אף דשיער כזית בפיגול לא ילפי' רק ממה שנאמר בו לשון אכילה ובכל איסורין קי"ל ח"ש מן התורה היינו דוקא בדבר שאיסורו מגופו אבל היכא שעכשיו רוצה לחול עליו שם איסור אינו חל על ח"ש ויש בו נפ"מ לאיסורי שבת וגם לח"ש באיסר שבועה:

צלח פסחים דף מ"ד כתב לישב רמב"ם באכל חמץ סוף יום השביעי באופן שאין שום שהות ביום לאכול כדי להשלימו לא שייך חזי לאיצטרופי ע"כ כתב לא יאכל ע"ש ונב"י מה"ת סי':