עט סופר חלק ג עט

נוטלו בחובו ואין זה לא גנב ולא גזלן אלא גזה"כ היתה שלא לעשות כל אדם דין לעצמו ואין זה לאו ניתן לתשלומין שהרי הלוה ומלוה אין מחלוקתן עכשיו בממון אבל הוא לאו שנתק לעשה ואם לא קיים העשה שבו לוקה, וא"ת האיך לוקה ומשלם, נראה לי שדעתו ז"ל הוא שלאו הוא בשעת נטילת המשכון ובאותה שעה לא הי' מתכוין לגזלו אלא ליטלו במשכון בחובו וכשנאבד נפקע חובו בכדי שווי שהרי לכך נטלו כל זה הי' נראה לדעת רבינו ע"ש מעין חכמה דף קצ"ו כתב הדבר מוכרח כן שהרי ברכב ורחים אמרי' ב"מ קט"ו להדי' דלוקה ובענין אחר לא משכחת מלקות כ"א בנאבד או נשרף וגם שם בודאי הדין שמנכה מחובו כפי שווי הכלי ומוכח דל"ש בכה"ג אין לוקה ומשלם ע"ש:

סנהדרין פט"ז, עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו לו אל תעשה דבר זה שאם תעשנו ולא תתקיים עשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה הרי זה לוקה, אע"פ שהתראה בספק היא שאם יקיים יפטר התראת ספק התראה היא עי' כ"מ לפי גירסת רי"ף פסק כר"י:

פי"ח הלכה ב' כל לאו שניתק לתשלומין כגון לא תגזל ולא תגנב אין לוקין עליו, כ"מ כתב קשה לי דהא בכתובות דף ל"ה אר"י דכל דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם וצריך עיון ועי' תוס' מכות דף ט"ז בתוס' ד"ה התם ועשרה מאמרות מאמר חקור הדין פרק י"ז כתב לישב דכל היכא דאיכא ממון דלאו קנסא הוא צריך לשלם לרצות חבירו להשיב גזילה שגזל וכיון דמשלם אינו לוקה, משא"כ בקנסא דלא מידי חסריה לחבירו הלכך מלקי לקי ולא משלם וכ"כ פנ"י ב"מ דף ס"א הבאתי בעט סופר כלל מ"א פרט י"ג, ועי' שו"מ ח"ר קכ"ו באריכות ומביא בשם גאון אחד שאמר לחלק דהא דניתק לתשלומין לא מועיל לענין שיהי' מקיים המצוה דמ"מ לא השיב הגזילה בעצמה אבל מ"מ ביטלו ל"ש בזה דהרי מ"מ משלם, בזה מיושב קושי' ראב"ד פ"ג על רמב"ם דרמב"ם פסק קיימו ולא קיימו וכך פסק דחייב במלקות ותשלומין דל"ש קיימו במה שמשלם המשכון והש"ס קאי למ"ד בטלו ולא בטלו:

רמב"ם שם וכל לאו שניתק לעשה כגון לא תקח האם לא תכלה פאת שדך אין לוקין עליו אלא אם לא קיים עשה שבהן [ולא חילק בין קדמו עשה ללא קדמו ובפרק י"ט מנה הלאוין טמא שנכנס למקדש לוקין עי' שעה"מ]:

גזילה ואבדה פ"א, כל הגוזל חברו ש"פ עובר בל"ת שנאמר לא תגזל אין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל זו מצות עשה ואפי' שרף הגזלה אינה לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו:

פ"א מגניבה, כל הגונב ממון מש"פ ולמעלה עובר על ל"ת שנאמר לא תגנוב ואין לוקין על לאו זה, שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבתו תורה לשלם, על סיום שתורה חייבתו לשלם, עי' שואל ומשיב ח"ר סי' קכ"ו:

פי"ב משכירות הלכה ג' פועל שהילוך בידו וכו' ואין לוקין על ב' לאוין אן אם אכל או הוליך חייב לשלם, ובפרק י"א הלכה א' מצוה עשה ליתן שכר השכיר בזמנו ואם איחרו לאחר זמנו עובר בל"ת ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם, ועי' שעה"מ חמץ פ"א הלכה ג' הקשה תיפק ליה לאו שאין בו מעשה:

פי"ח מסנהדרין כל לאו שא"ב מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל, והקשו מפרשים זה דלא כר"י דאמור בדבורו עביד מעשה. ונב"י ח"ב יו"ד סי' קס"ח כתב שיליף לה מזבחים דף כ"ט מחשב בקדשים לאו שאין בו מעשה דלא אמרי' עקימת שפתיו הוי מעשה ע"ש, ומנחת חינך סי' שנ"ב כתב עי' באחרונים תי' דלשיטת הר"מ ניחא דצבור ושותפים ס"ל דאין עושה תמורה ולוקין א"כ ל"ש בדיבורו עביד מעשה ע"כ כתב מפי השמועה ורא"ה הרכיב שני טעמים:

רא"ה סוף פ' מטות כתב דאין לוקין על קונמות משום דהוי לאו שאין בו מעשה, ופד"ר דרך מצותיך משיג דאמרי' בשביעות דף כ"ב דלוקין ועי' מל"מ:

פרט ח'. לאו שאין בו מעשה. שבועות דף ג' שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י אמר אינה לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ורל"ק אמר אינה לוקה התראת ספק הוא והתראת ספק לא שמה התראה תוס' התראות ספק אבל משום דלאו שאין בו מעשה לא מיפטר דקסבר ר"ל דלוקין עליו, ותימא בסנהדרין דף ס"ה פטר ר"ל חסמה והנהיגה בקול דעקימת שפתיו לא הוי מעשה, וי"ל דהתם אליבא דרבנן ע"ב:

מכות דף י"ג, אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי לעשות כתיב לאו שניתק לעשה נמי דומי דלאו דחסימה [שהוא כתיב אצל פרשת מלקות]:

דף ט"ו ר"י משם ר"י הגלילי כל ל"ת שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מן הנשבע, מומר, והמקלל חבירו בשם, עי' תוס' שבועות דף כ"א תימא והא ר"י אית ליה ב"מ דף צ"ו גבי חסמה בקול עקימת פיו הוי מעשה, וי"ל דשאני התם דבדיבור עושה מעשה שהבהמה נמנעת מלאכול והוי כמו מימר דא"ל ר"י דבדיבר קעביד מעשה ע"ש: