עט סופר חלק ג עח

לעשה משא"כ אי אמרי' דאין עובר בב"י כ"א בפסח ובי"ד רק עשה תשביתו אין סברא כלל לומר דעשה זו בא לתקן הלאו דהרי בי"ד אינו אלא עשה ואין זה דומה לשאר לאו נל"ע, והוכיח רבינו זאת מביצה דף ז' דמחלוקת ב"ש וב"ה לענין ב"י וסובר רבינו דב"י איכא בח"ש וקשה ליה מנפ"מ במחלוקתם אלא ודאי לענין מלקות נפ"מ דלא הוי לאו הנל"ע ומשכחת לה דלוקה ע"ש:

ג"וו כלל כ"א כתב דרבינו פסק כר"י דוקא ביטל ולא ביטלו ופסק כחכמים מפרר וזורה לרוח א"כ לאיזה צורך הלאו ב"י כיון דאין לוקה ואי בטלו בידים הא לא משכחת בחמץ דאי זרק לים זהו ביעורו ואי שהה עד אחר פסח לא מיקרי ביטלו בידים אלא ע"כ ב"י לא הוה ניתק לעשה, וסוגי' פסחים צ"ה אליביה דר"ל דקיימו ולא קיימו ומיד כשהתרו בו ולא קיים לוקה ושפיר אצטרך הלאו, אלא לאחר עיון ליתא דרמב"ם פסק קיימו ולא קיימו לר"י ע"ב:

הלכות נערה ובתולה פ"א, אע"פ שנאמר באונס לא יוכל לשלחה כיון שקדמו עשה שנאמר ולו תהי' לאשה, הרי זה נתקו לעשה ונמצאת זו מצות ל"ת שנתקה לעשה שאין לוקין עליה אלא אם לא קיים עשה שבה כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין, לפיכך האונס שעבר וגרש כופין אותו להחזיר ואינה לוקה, מתה גרושתו קידם שיחזרנה או נתקדשה לאחר או שהיה כהן שאסור בגרושה ה"ז לוקה שהרי עבר על לא תעשה ואינו יכול לקיים עשה שבה, וכתב הכ"מ נלמד ממה שאמרו תני קיימו ולא קיימו כך היא גירסת הרי"ף כלומר אע"פ שלא ביטלו לעשה כיון שלא קיימו לוקה על ל"ת ופי' נמ"י דוקא אם לא קיימו חייב דמיד שהתרו בו ב"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוקה:

פסולי מוקדשין פי"ח אסור להותיר מבשר קדשים לאחר זמן אכילתן שנאמר בקרבן תודה לא תותירו ממנו עד בוקר וה"ד לשאר קדשים כולם המותיר אינה לוקה שהרי ניתקו הכתוב לעשה שנאמר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו, מל"מ כתב כ"כ רבינו פ"י מקרבן פסח אך פ"א כתב המניח אימורין אינה לוקה לפי שאין בו מעשה ולא נקיט טעם שניתק לעשה לפי שלא מצינו באכילת מזבח ניתק לעשה ואכילת מזבח לא יליף מאכילת אדם אך קשה למה לן באכילת אדם טעמא דפטור ממלקות משום דניתקו הכתוב לעשה תיפוק ליה משום דהוי לאו שאין בו מעשה, שהרי היכי דאינו יכול לקיים העשה לוקה עליו כמ"ש פ"א מנו"נ ופי"ג משחיטה הגע בעצמך שאבד הנותר אין לו עוד תקון ללאו והי' מן הדין שילקה לולי מן הטעם שאין בו מעשה א"כ הו"ל למנקט טעמא דאין בו מעשה ע"ש:

קרבן פסח פ"א המניח אימרים ולא הקטירן עד שלנו ונפסלו בלינה ה"ז עובר בל"ת שנאמר לא ילין חלב חגי עד בוקר ואע"פ שעבר אינו לוקה לפי שאין בו מעשה:

פ"י צריך אדם להשתדל שלא ישאיר מפסח עד בקר וכו' ואם השאיר ממנו עבר בל"ת ואונו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה שנאמר והנותר ממנו באש תשרופו, עי' ברוך טעם:

הלכות שחיטה פי"ג הלכה א' הלוקח אם על הבנים ושחטה הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם שנאמר לא תקח האם על הבנים וכן מתה קודם שישלחנה לוקה ואם שלחה אחר שלקחה פטור וכן כל מצות ל"ת שניתקה לעשה חייב לקיים עשה שבה ואם לא קיימו לוקה:

הלכה י"ט אסור ליטול אם על בנים ואפי' לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ועשה ול"ת דוחה עשה:

מתנות עניים פ"א, הקוצר את שדהו וכו' עבר וקצר וכו' לוקח מעט ממה שקצר ונותנו לעניים שנתינתו מצות עשה שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם, אבד כל הקצור או נשרף קודם שנתן הפאה ה"ז לוקה שהרי עבר על מצות לא תעשה ואינו יכול לקיים עשה שבה שניתק לו:

מלוה ולוה פ"ב, אלמנה בין שהיה עניה בין שהיא עשירה אין ממשכין אותה ואם חבל מחזירין ממנו בעל כרחו אבד המשכון או נשרף קודם שיחזור לוקה, המלות את חבירו לא יחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש וכו' ואם חבל מחזיר בע"כ ואם אבד המשכון או נשרף קודם שיחזור לוקה לח"מ כתב רבינו פסק כמ"ד קיימו ולא קיימו לכך כתב דאע"ג דאבד המשכון מאליו ולא אבדו בידים לקי ובגמרא משמע דמאן דאית ליה הכי סבור דהתראת ספק לא שמיה התראה ואע"ג דרבינו פסק בסנהדרין ה"ס שמיה התראה שם ביארתי טעמו ע"ב:

פ"ג המלוה את חבירו אחד עני ואחד עשיר לא ימשכנו אלא בב"ד וכו' עבר ב"ח ונכנס לבית הלוה ומשכנו שחטף המשכון מידו בזרוע אינו לוקה שהרי ניתק לעשה שנאמר השיב תשיב לו כבא השמש ואם לא קיים עשה שבה כגון שאבד המשכון או נשרף לוקה ומחשב דמי המשכן ותובע השאר בדין, וראב"ד משיג זה שבוש אלא מפני שנתחייב באחריות:

ה"ה כתב בהשגות א"א שבוש הוא זה מפני שנתחייב באונסיו, הר"א ז"ל מדמה לאו זה ללאו דלא תגזול הכתוב ביה והשיב את הגזילה ואפי' אין הגזילה בעין כיון שהוא חייב באונסין ה"ז לאו שניתק לתשלומי ממון ואין לוקין עליו ואף זה כיון שהוא חייב בתשלומין אם נאנס פטור הוא מן המלקות ודעת רבינו הוא שאין זה לאו שנתן לתשלומין שהרי לא אסרה תורה זה מחמת הפקעת ממון חבירו שהרי