עט סופר חלק ג עז

דדוקא מעשה פטור ולא מל"ת וא"כ שוב הלאו כולל יותר מעשה ובכה"ג לא מקרי לאו הניתק לעשה ע"ב:

שושנת עמקים כלל י"ט כתב דע דרמב"ם נתן טעם בממיר דלא הוי ניתק לעשה וכו' משמע דלאו שלא ניתק למקצתו לא ניתק הכל וא"כ אונס שלא ניתק לכהן, ללקי בישראל, וי"ל בתמורה שהעשה קיל ואין שוה בכל מקרי בציבור ושותפין ולא מיעקרא ללאו ששוה בכל לנתוקי משא"כ עשה דלו תהי' באונס שייך בכהן וישראל ועשה ששוה בכל מנתק ללאו, ואף דהניתק מכל ימיו לא מלו תהי' דהוה קדמו עשה מ"מ עיקר העשה שוה בכל, או י"ל בע"א דממיר אין העשה תיקון הלאו ממש משא"כ אונס על מה שהזהירה התורה שלא יגרשנה עולמית הוא מתקן ומחזירה משא"כ ממיר וכאמור:

ג"וו כלל כ"ג, עוד אבאר לך דבר אחד והוא כלל גדול להא דלאו הניתק לעשה דאם בשעה שעובר על הלאו הי' בדעתו לקיים העשה אז אף איסורא לא עשה כלל, דבר זה מבואר בתוס' פסחים דף כ"ט דהמשהה חמץ ודעתו לבער אין עובר עליו והיינו אף איסורא ליכא ע"ש לענ"ד צ"ע כי השג"א הקשה על תוס' דא"כ בכל לאו הניתק לעשה כגזל ומשכון ואונס יה' מותר לעבור על הלאו כשדעתו לקיים העשה ומק"ח סי' ת"ל, כתב לחלק בין לאו שקדמו עשה שיש קיום המצוה אף כשלא עבר עדיין על הלאו מ"מ יש חייב מצוה עליו, יש לומר דרחמנא אמר תשביתו ולא יראה לך אם לא תרצה להשביתו ע"כ אם משהה לשרפו ורוצה במצוה אינו עובר אבל בלאו הניתק לעשה דא"א לקיים העשה בלא עבירת הלאו ודאי אי אפשר לומר דיש מצוה לעבור על הלאו כדי לקיים העשה דא"כ ה"ל לכתוב גזל והשיב ע"ב:

פי' משניות ריש תמורה, כבר בארנו שלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו ותמורה לאו שניתק לעשה ומה שחייבו ללקות עליו היות הלאו כולל לכל בני אדם והוא שנאמר לא ימירנו ועשה שבה והי' הוא ותמורתו יהי' קודש אינו כולל הכל כמו הלאו לפי ששותפין וצבור אינם עושין תמורה ולפי שלא השוה לאו שבה לעשה שבה לא היה דינו כדין לאו שנתק לעשה לפי שכל המימר לוקה ואין כל מימר עושין תמורה עכ"ל וינ"פ החריף מו"ה שלמה אונגאר ני' אמר שנראה כוונת רמב"ם אם הלאו כולל כל בני אדם ועשה אינו כולל כלם אז לא שייך שלאו ניתק לעשה כי יש קצת בני אדם כציבור ושותפין דלא שייך העשה בהם, אולם אם החסרון אינו בבני אדם רק בחפץ דלא שייך בו העשה כמו חמץ באחריות וכדומה, שפיר ניתק לעשה בשאר דברים דשייך בו העשה ודפח"ח כי מיושב כל קושית:

תוס' קידושין דף ל"ד הקשה במה דאמרי' שם איזה מ"ע שלא הזמן גרמא מעקה שליח הקן וכו' הקשה גם אם יהי' זמן גרמא מ"מ בכל הני כתיב לאו בהדיא ונשים חייבות ע"ש וצ"ע לפי כלל של רמב"ם א"כ אם מחוייבין נשים רק מצד לאו ולא מצד מ"ע א"כ הלאו כולל יותר מעשה ולא הוי שילוח קן לאו הניתק לעשה, עי' נחלת בנימין סי' צ"ט:

פרט ז'. רמבם. פ"א מחו"מ הלכה ג', אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה אבל אם הי' לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אע"פ שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה, מפני שלא עשה בה מעשה ומכין אותו ומכת מרדות ומל"מ כתב ודע שראיתי לתוס' פסחים כ"ט שהמשה חמץ לפסח ודעתו לבערו אינו עובר דאי אמרת עובר אכתי אמאי מעל לר"י הא מיד כשיפדה אותו הוא שלו ומודה ר"י דשלך אי אתה רואה אלא ודאי לא עבר וטעמא משום דלא יראה ניתק לעשה ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף ע"כ, ומש"כ תוס' ודעתו לבערו לאו למימר שאם אין דעתו לבערו דלוקה שהרי כל לאו הניתק לעשה אף בדעתו לקיים העשה אינו לוקה כל זמן שהוא באפשרות שיקיים העשה, אלא כוונתם היא דנהי דאינו לוקה מ"מ איסורא קא עביד במה שאינו מקיים העשה ועובר על הלאו כיון שאין בדעתו לקיים העשה וכל שבדעתו לקיים העשה אפי' איסורא ליכא אבל לענין מלקות אין חילק דאפי' אין בדעתו לקיים העשה אינו לוקה, ועי' פסחים דף צ"ה דאמרי' התם דהו"ל לאו הניתק לעשה ויש לתמוה על רבינו שכתב אם קנה חמץ דילקי ולפי סוגי' זו מוכח דאינו לוקה משום דניתק לעשה, ידבר שמואל סי' ל"ח תי' דמיירי שחל ז' של פסח בשבת וקנה חמץ שא"א לקיים מצות שריפה ע"ב באריכות עי' תשובה מאהבה ח"ר סי' קפ"ב ושאגת ארי' סי' פ"ב מאריך אם נשים חייבת בעשה תשביתו שלא יהי' לאו כולל יותר מעשה:

ח"צ סי' מ"ב כתב דלא קשיא שרמב"ם פסק בסנהדרין פט"ז אם לא קיים עשה שבו ה"ז לוקה והכא נמי לוקה בלא קיים עשה של השבתה בתוך פסח והשההו עד לאחר פסח ע"ב:

השעה"מ מאריך לישב דלא אתא חד עשה ודחה תרי לאוין וכו' או שזה לאו שקדמו עשה, או שרבינו סובר נגד תוס' שהמשה חמץ אף שדעתו לבערו ומבער אחר כך מ"מ באותה שהייה פורתא כבר עבר על ב"י ואע"פ שמחויב לבערו אחר כך היינו כדי שלא יהא מוסיף על איסורו אבל איסורו דעבד עבד:

וקובץ על יד אצל רמב"ם כתב אי אמרי' דעובר על ב"י בי"ד אז יש מקום לומר דהוי לאו שניתק