עט סופר חלק ג עד

שאני התם דלאו שניתק לעשה הוא, א"ל אביי וכל לאו שניתק לעשה לא לקי הא מימר דלאו שניתק לעשה הוא ולקי וכו' הוי להו תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי והרי אונס דחד לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר לאו דתני' אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן לוקה ואינו מחזיר כהנים קאמרת כהנים טעמא אחרינא הוא דרבי רחמנא קדושה יתירה [פרש"י דכתיב אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא וכיון דחמיר קדושיה החמיר עלייהו טפי מישראל דילקה אפי' אלאו שניתק לעשה אע"ג דישראל לא לקי]:

ג"וו כלל כ"ב כתב על רש"י חידש גדול בעיני שמשמע מלשונו שכהן לקי אלאו הניתק לעשה בכל התורה כולה, ולא מצאתי מן המחברים שיאמר כן, אף שיש לומר דודאי אונס בכהן לא שייך ניתק לעשה אלא דפריך כיון שניתק למקצתו יהא ניתק לכולו כפי' התוס' ואהא משני שאני כהנים דלדידהו לא אמרי' הואיל וניתק למקצתו יהא ניתק לכולו דריבה בהן מצות יתירות אבל היכא דהוה ניתק גמור אף כהן לא לקי עליה מסתימת לשון רש"י לא משמע כן ואם היינו אומרים דכהן לקי אף בלאו הניתק לעשה הוי א"ש מש"כ רמב"ם פ"א מקרבן פסח הלכה ז' דמותר אימורי הפסח אין לוקה דהוה לאו שאין בו מעשה ולא כתב דהוי ניתק לעשה ומל"מ פה"מ פי"ח הלכה ט' כתב דאכילת אדם מאכילת מזבח לא יליף, לכאורה אף אי ילפי' מ"מ לאו דמותיר באימורין אכהנים הוא דרמיא ובכהן לקי על הלאו הניתק לעשה מש"ה כתב לאו שאין בו מעשה ע"ש:

תוס' וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין והרי מימר, וא"ת וכי תעלה על דעתיך דאביי לומר על לאו הניתק לעשה דלקי והרי שילוח הקן דמשנה שלימה היא אם לקח אם על בנים אינה לוקה וכן בנותר וכו', ואור"י דפשיט ליה לאביי בשילח קן ובנותר ואונס דסמיכי עשה דידהו אלאו דלא לקי, אלא שהי' תמיה אלאו דמעשר דלא סמוך, מש"ה הכי פריך והרי מימר, ואע"ג דסמך העשה אחר הלאו, מיהו מדמה מילתא למילתי דכי היכי דגבי תמורה לקי בלאו הניתק לעשה משום דאינו מקיים העשה בידים, ה"נ הי' לן למימר מכל מעשרותיכם תרימו אע"ג דמקיים העשה בידים, מיהו כיון דלא סמיך לא הי' לנו להחזיקו ללאו הניתק לעשה, ואע"ג דוהשיב הגזילה אשר גזל לא סמיך ללאו מ"מ ניתק גמור הוא דא"א לעשות השבה אלא לאחר הלאו, אבל מכל מעשרותיכם איפשר לקיימו אפי' אם לא עבר על הלאו ומ"מ מדמה לה למימר:

הרי אונס דחד לאו וכו' פירושו לדידך דאמרת דמכל מעשרותיכם תרימו דלא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפ"ה הוי ניתק להקדמה דבכורים למעשר אלמא אית לך דלאו שניתק למקצתו אמרי' דניתק כולו והרי אונס דלאו דידיה ניתק לגבי ישראל ולא אמרי' דניתק לגבי כהן אלמא דהיכא דניתק מקצתו לא ניתק כולו:

ורבי יעקב האי והנותר מאי עביד ליה, וא"ת הא איצטרך להורות לנו דין שריפה, וי"ל דמן הסמיכות קפריך למאי הילכתא כתביה הכא סמיך ללאו אי לאו לנתיקי אתא ליכתביה במקום אחר, וג"וו כלל כ"ב כתב קשה לי הא לנתוקי נמי לא צריך דנותר ודאי דומה לגזילה שא"א לקיים העשה כ"א אחר עבירות הלאו בשום אופן וכו' אמנם בתוס' כתובות דף ל"ב כתבו הא דלא חשיב עדים זוממין לניתק לעשה דלא סמיך עשה ללאו ושאני גזילה דעוקר הגזילה מתחת ידו משא"כ עדים זוממין דאין עדות מתבטל מחמת שמשלמין ע"ש וא"כ לא קשיא מנותר דמש"ה צריך לסמוך העשה ללאו דאי לא"ה לא הוי ניתק דבמה ששורף לא מיעקר הלאו שהותיר ע"ש:

פרט ה'. עשה סמוך ללאו. ב"מ דף ס"א, אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה וכו' אלא לאו בגזל ל"ל וכו', ושאילת שלום על שאילתות אות יו"ד הקשה הלא שפיר איצטרך למאי דקי"ל בסנהדרין דף נ"ו דב"כ נצטוו על שבע מצות וחד מינייהו גזל, וקי"ל דף נ"ט כל מצוה שנאמר לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרו כלומר גם עכשיו אסורין, והשתא כדי שיהי' איסור גזל נאמרה לב"נ מקרא אכל תאכל ולא גזל אצטרך לאו דלא תגזול בפ' קדושים כדי שיהי' נשנית בסיני ויאסור גם עכשיו אחר מתן תורה לב"נ, ולילא דנשנית ה"ל איסור גזל רק נאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני דדינו קבוע דלישראל נאמרה ולא לב"נ, ואל ימהר הנבהל להשיב דעכ"פ מכח דילפי' איסור גזל מריבית ואונאה גבי ישראל לכן הוי כנאמרה ונשנית, אך טעות לומר כך ואחוי לך דוגמתו ממש בתוס' ע"ז ה', ותוס' זבחים ס"ח ע"ש ד"ה ושנסמת דמקשו ל"ל מן העוף למעוטי מחוסר אבר וכו' ודאי לדעת ראשונה של תוס' ב"מ דף ע' ד"ה תשיך דב"נ היו מוזהרין על ריבית אתי שפיר דרבית ואונאה נאמרה ונשנית ע"ב באריכות:

אמרי הכי נמי אלא לאו בגזל ל"ל לכובש שכר שכיר, כובש שכר שכיר בהדיא כתיב ביה לא תעשוק, שכר עני ואביון לעבור עליו בשני לאוין:

תוס' אמרי הכי נמי, וא"ת והא אין מזהירן מה"ד, וי"ל דגזל לאו הניתק לעשה היא, ומטעם דאין מזהירן מה"ד הוי מצי למימר לעיל דלא ילפינן מהדדי אלא דעדיפא קאמר:

תוס' לעבור עליו בשני לאוין וא"ת ולוקמי בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו