עט סופר חלק ג עג
Et Sofer part 3 73 · עט סופר חלק ג · free full Hebrew text
Open in the reader →ירצה מיום השמיני אין מעיקרא לא, לאו הבא מכלל עשה עשה, תוס' פרש"י דלא דמי לעשה דשילוח דהוי מעיקרא אבל האי עשה ע"כ אחר הלאו הוא דהלאו תוך שבעה והעשה אח"כ, משמע שרוצה לפרש כמו שאר ניתק לעשה בש"ס, ותימא דלא דמי לנותר וגזלה דהתם אחר שעבר הלאו בא העשה לתקן מה שעבר, אבל כי ההיא דהכא לא מצינו מיהו מצינו כה"ג ביומא דא"ר ירמי' בלאו נבילה קמיפלגי אי הוי ניתק לעשה ע"ש:
פרט ד'. אין עשה מנתק תרי לאוין. תמורה דף ב', הכל ממירין א' אנשים וא' נשים לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג ארבעים, תוס' וא"ת אמאי לא תני שמונים דהא כתיב לא יחליפנו לא ימיר אותו וי"ל דלא נחית למנין מלקות, ועוד י"ל דלעולם לא לקי אלא ארבעים ותרי לאוי צריכין חד בקרבן שלו וחד בקרבן חבירו כדלקמן דף ט' וכתב בבה"ז נראה דהני ב' תירוצים תלו בשני גירסאות שבדף ד' דפריך והא מימר דלאו שניתק לעשה, ומשני ה"ל ב' לאוי וחד עשה לפי גרסא זו סובר רב דימי דהני ב' לאוי הוי בחד עניינא דאי חד בשלו וחד בשל חבירו א"כ כשהמיר בשלו אמאי לוקה הא לא הוי אלא חד לאו בשלו וכבר נתקו לעשה אלא בע"כ ס"ל דהוי ב' לאוי בחד עניינא ולפיכך סופג שמונים דהוי ב' לאוי אבל לפי גירסא שהביא שם רש"י והרע"ב דהוי לאו ששוה בכל, ולפי' אפי' חד לאו הוי סגי דהוא שוה בכל ובע"כ הלאו השני צריך לשל חבירו וא"כ אינו לוקה אתמורה שלו כי אם מ' וכן על של חבירו מ' לחוד ולא לקי לעולם על תמורה שלו פ' ולפ"ז הא דפריך בדף ט' ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי ולא ימיר היינו לפי הגירסא דלאו השוה בכל ולא יחליפנו קאי על של חבירו א"כ שלו הוא כ"ש, אבל לפי הגירסא דהוי ב' לאוי לא פריך מידי דהא לדידיה בעינן משום ב' לאוין ולא מצריכינן כלל לשל חבירו ודו"ק, ומיושב מה שהקשה בלח"מ אמ"ש תוס' בתירץ דלקי פ' הא לקמן בברייתא מצריכנן לשל חבירו לפי מ"ש א"ש, וכל זה נמי דלא כמ"ש מהרש"א בפ"ק דחולין דלא דק, ועי' לח"מ תמורה פ"א ומעין חכמה דף קט"ו:
תוס' חולין דף ב', וא"ת הול"ל סופג שמונים, וי"ל דחד בשלו וחד בחבירו, וכתב מהרש"א ולמאי דאמרי' בפ"ק דתמורה דמ"מ לא הוה אלו שנתק לעשה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר דהו"ל תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אין מקום לקישתם דאהנך תרי לאוי לא לקי אלא חד זימנא משום דאי לא הוי אלא חד לאו לא לקי כלל כיון שניתק לעשה וראש יוסף כתב כוונתו דהני תרי לאוין איצטרכו דאי לא הוי כתיב אלא חדא לא הוה לקי כלל דהוה ניתק לעשה, משא"כ השתא דכתיבי תרווייהו לא אתא חד עשה ועקר תרי לאוי, וכיון דאיצטרך כתבינהו, מנ"ל לומר דלטפוי לאוין הוא דאתא ואין לוקה אלא מ', אבל הא לא קשיא ליה דלא אתא חד עשה ועקר תרי לאוין אבל חדא מיהא עוקר ולא נשאר אלא חדא, דז"א דמנלן זאת דאימא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין כלל וכלל ולקי על שניהם אלא דהכי קשיא ליה כיון דצריכא תרווייהו ממילא אין לוקה אלא חדא, אלא לפ"ז הי' לו להקשות הא דאמרי' בתמורה דף ט' ולכתוב לא יחלפנו ולא בעי ולא ימיר, ומאי קושיא והא צריכי תרווייהו דאי הוי כתיב חדא לא הוי לקי כלל דהוי ניתק לעשה, ונראה דאף אי הוה כתיב לא יחלפנו ואם המר ימיר הי' לקי כיון דהלאו בלשון חילוף והעשה בלשון תמורה בכה"ג לא חשוב ניתק לעשה כמש"כ מהרש"א ב"מ דף ס"א ע"ש:
עי' שושנת עמקים כלל כ' בזה צ"ע אי ב' עשין ינתקו ב' לאוין או ל"ד חד עשה אלא כל דאיכא ב' לאוין אף אלף עשין אין ניתוק מתוס' זבחים קי"ד מבואר היכא דאיכא ב' עשה דוחה תרי לאוין ובמכות דף ט"ו ד"ה תנינא לא חלקו בזה, ותשובה מאהבה ח"ר סי' קפ"ב רצה לחדש שרמב"ם סובר היכא דתרי לאוין סמוכים כי האי דתמורה אז לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין ונשאר לאו אחד ובמקום שאין הלאוין סמוכים כההוא דחמץ אין חד עשה עקר שום אחד מהלאוין ונשארו שניהם בתוקפם וצריך תלמוד בכמה מקומות עכ"ל:
תוס' חונין פ"א, הר"ר שמואל מוורדון פי' כיון דאית נמי לאו דלא תעשון לילקו דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין, וא"א לומר כן דהיינו דוקא היכא דשני לאוין סמוכין זה לזה וכו' ועוד נראה הא דלא עקר תרי לאוי היינו כי ההיא דתמורה דלא הוי ניתק גמור דאין שם מעשה לתקן הלאו דוהיה קדש לאו עשייה היא דמאליו קדוש, דאם הי' אומר הכתוב ואם ימיר יקריב אז הוי ניתק לעשה ע"ש:
ש"ש משמן רוקח שער ט' אות כ"ט כתב לריב"א בחולין קמ"א בהא דאמרי' לא אתי עשה ועקר ל"ת ועשה עכ"פ העשה עוקר הלאו ולא נשאר רק עשה, א"כ ה"ה בתרי לאוי עקר חדא ונשאר רק חדא כדעת מהרש"א, אבל לדעת תוס' שם דס"ל דאין בכח עשה לעבור כלל ה"ה בתרי לאוי שניהם בתקפן כסברת לח"מ פ"א מתרומה, ודע הא דאמרי' חד עשה לא עקר תרי לאוי היינו דוקא היכי דלא הוי ניתק גמור כהאי דתמורה אבל בניתק גמור עקר תרי לאוי:
תמורה דף ד, איתמר הקדים תמורה לבכורים ר"א ור"י בר חנינא ח"א לוקה וח"א אינו לוקה וכו' מ"ש מימר דלקי משום דבדיבורא עשה מעשה מקדים תרומה לביכורים נמי לילקו משום דבדיבורו עשה מעשה, א"ר אבין