עט סופר חלק ג עב

א"כ ביטל העשה בידים דמיד בתחלת הגירושין חלין קידושין הראשון וא"א להחזירה ע"ש:

י"ב אב"מ בסי' כ"ח הקשה לרשב"א בנדרים דף ט"ו כתב קשה לי באומר הנאת תשמישך עלי דהא מצוה הוא במצות עונה ומצוה ללה"נ וי"ל דמצוה אינו אלא מחמתה ולא מחמתו ומשום דאשתעבד לה וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו פקע שעבודה מיניה אין כאן מצוה המחייבתו ע"ש, א"כ גבי אונס דכתיב ולו תהי' לאשה משמע דהוא מצוה דיליה ממש, א"כ היכי משכחת לה שהדירה ברבים ע"ב, וכתב לי הרב המאור הגדול מו"ה נתנאל פריד ני' לישב עפ"י סברה ששמע מרבו הגאון הגדול מו"ה אברהם ליב אבדק"ק בערעגסאס ז"ל, בעשה שבא לנתק הלאו לפטור מעליו מלקות, בעשה כזה כ"ע ס"ל דמצות להינות ניתנו, א"כ מיושב קושי' הנ"ל כי עשה לו תהי' לאשה מנתק המלקות על לאו שעבר ונדר חל שפיר ונכון הוא, אבל יש פלפול כ"ש לרשב"א דסובר שגם הנאת הגוף אצל מצוה מותר ואני הסברתי כיון שצריך לעשות מצוה כמצות השי"ת אז זה כאי אפשר ולא קמכוין שמותר עי' במקנה כלל כ"ב פרט ה', ועי' פרט י"ב שכתבתי שלא זכיתי להבין אב"מ כי תוס' כתב שהדירה ברבים שאמר קונם תשמישך עלי' ולא שאמר הנאת תשמישך אז בודאי אסור להחזירה:

י"ג ברית אברהם חאו"ח סי' כ"ט הק' ע"ד מל"מ פ"א הל' יו"ט דר"מ מודה בלאוין שאין בהם מלקות דלא חיישי' למיעוטא א"כ מאי מקשה הגמ' ר"מ האיך אכל בישרא דלמא ס"ל כריה"ג ביומא ל"ו דלאו דנבילה הוי ניתק לעשה ואין לוקין ע"ש, ועי' נב"י מה"ת חיו"ד סי' ע"ח דבעשה לא חייש ר"מ למיעוטא:

פרט ג'. לאו שקדמה עשה. חולין דף קמ"א, הנוטל אם על בנים, רי"א לוקה ואינו משלח, וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה, בעי ר' אבא ב"מ טעמא דר"י משום דסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו, או דלמא בעלמא סבר לאו שנ"ל אין לוקין והכא ה"ט משום דקסבר שלח מעיקרא משמע ת"ש גנב וגזלן בכלל מלקות דברי ר' יודא והא הכא לאו שניתק לעשה הוא דרחמנא אמר לא תגזל והשיב את הגזילה ש"מ טעמא דר"י משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו לכאורה צ"ע לפי תוס' כתובות דף ל"ב כתב נראה לר"י לפרש שלא השם המביאה לידי מכות כלומר התשלומין לא נכתבו בסמוך למלקות, דאם הי' כתוב באותו פסוק עצמו לא תענה ואם ענה ועשיתם לו כאשר זמם, אז ודאי ה"א דה"ל לאו שניתק לעשה ולא ילקה עליו, אבל עתה שנכתב רחוק זה מזה לא הוי ניתק לעשה, ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב ליה ניתק לעשה אע"ג דעשה והשיב את הגזילה לא כתיב אצל לאו דלא תגזול, דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שהרי עוקר הגזילה מתחת ידו. אבל קרא ועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה דע"י שאנו עושין לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא ע"י שהוזם, הילכך לא חשבינן ליה ניתק לעשה כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו עכ"ל, וזה כלל חדש שעשה צריך להיות סמוך א"כ מה ראיה מגנב וגזלן שסובר ר"י שלוקין יען שאינו סמוך אבל בשילוח הקן סמוך לו גם ר"י מודה לאו שניתק לעשה כזה אין לוקין אלא דסובר שלח מעיקרא משמע ה' יאיר בתוה"ק:

שו"מ קכ"ו בחיר מביא קושי' אכתי קשה לר"י אמאי לוקה הא הוי לאו ניתן לתשלומין ע"ב:

פי' משניות במכות כתב הנוטל אם על בנים רי"א לוקה, ר"י סבר שלאו הניתק לעשה לוקין עליו ואין הלכה אבל העקר מה שהזכרתי לך שאין לוקין אלא אם לא קיים העשה שבה, ופלא שמסקי' בגמרא שר"י סבר שלח מעיקרא משמע עי' באחרונים:

פסחים דף פ"ד, בשלומא מותר בטהור, דתניא לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקה, פרש"י בא הכתוב כל לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו דמשמע זו היא תקנתו אם תעבור על הלאו עשה זאת והינצל, ועוד דלא דמי ללאו דחסימה שהמלקות נסמך לו, מה שמוסיף רש"י ועוד דלא דמי עי' בברוך טעם, ונב"י ח"ב א"ע סי' קכ"ט באריכות:

צל"ח בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאינה לוקה נלע"ד שאין זה דומה לתמורה שכתב רמב"ם דלוקה משום שלאו אינה שוה בכל וא"כ גם כאן העשה של שריפת הנותר הוא שז"ג שאינו נוהג בלילה וא"כ אינו נוהג בנשים, זה טעות דכיון דאתרבו נשים למצות פסח איתרבו לכל פרטי דפסח ע"ש, עי' בעט סופר כלל מ"ט פרט ב' כתבתי לענ"ד לחדש שנשים פטורות במ"ע שזמן גרמא רק במצוה שחיוב על אדם פרטיי לעשות כך כתפילין וכדומה, אבל מצוה שחיוב על כל עולם שיעשה ולא דוקא האיש פרטי כמו שריפת קדשים מוטל על כל עולם גם נשים חייבות:

יומא ל"ו, במאי קא מיפלגי א"ר ירמיה, בלאו נבילה קא מיפלגי [דכתיב עשה אחריו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, ומיהו על כרחך אין זה ניתק לעשה דהא נתינתה לגר א"א לאחר שעבר על לא תעשה של אכילה וע"כ עשה מעיקרא משמע לא תאכלו כל נבילה אלא לגר תתננה ולא תאכלוה] ע"ש בתוס' בטריפה מצות עשה להשליך לכלב ולפ"ז האוכל טריפה עובר בלאו ועשה ועי' מנ"ח סי' ע"ג:

חולין דף פ' רבי זירא אמר הנח למחוסר זמן דהכתוב ניתקו לעשה מ"ט דאמר קרא מיום השמיני והלאה