עט סופר חלק ג עא

משכחת לה כ"פ מלקות ל"מ בחר איסור אלא אפי' בכמה איסורים והיינו בבא בב"א, אבל אם בא בזה אחר זה קי"ל אין איסור חל על איסור אם אינו כולל או מוסיף או איסור בב"א, כמבואר ביבמות דף ל"ג, ובנדון שאנו דנין דאסור להרוג את הטריפה והוא איסור דחל עליו משעה שנולד אבל המלקות של לא יוכל לשלחה דנגמרת למ"ד ביטלו ולא ביטלו כשהרגה כמו שהוכיח הריטב"א, מהא דאמרי' אי קטלה קלד"מ מוכח דהאיסור והמכות באים בשעת ביטול זה הלאו בא אח"כ וא"א לחול לאיסור מלקות השני על איסור הראשון, וכעת מצאתי כיוצא בזה בס' ערוך לנר שם על קושי' אחרת דאפשר ביטול ע"י שיעשה עצמו כרות שפכה, וכיוצא בזה אמרתי על קושי' שמקשה בנב"י ח"ב צ"א דמשכחת ביטלו גם בחמץ כשאכלו בפסח ובזה בוודאי לא מקיים העשה אלא ביטלו, ואמרתי ג"כ דא"א שיחול לחייל לאו והמלקות דלא יראה בשעת הביטול על אכילת חמץ שכבר כן אפ"ל קושייתי, אלא שנשמט שם בהעתקה עכ"ל ואני כתבתי שם למורי ז"ל שפטור מממון יען שהוא רודף כמש"כ רשב"א ב"ק דף כ"ב בהדליק הגדיש ועבד כפות שפטור מלשלם מצד שנעשה כרודף ועדיין קושי' אחי ז"ל צ"ע אבל ינ"פ הרב הגאון החריף מו"ה משה פוקס אבדק"ק ג"וו ני' כתב לי שאני סובר שרודף יש לו דין של חייבי מיתה שוגגין שפטור מממון וחייב מלקות כמבואר ברש"י סנהדרין דף ע"ב ודף ע"ג ורמב"ם פ"ד מחובל, לפ"ז קשה קושי' אחי ז"ל, והאריך בראיות שרודף יש לו דין מזיד ופטור גם ממלקות ומיושב קושי' אחי ז"ל, ועי' בהקדמה לפנ"י על נשים שרודף פטור ממלקות ועי' פנ"י מכות דף י"ג ד"ה שם בגמרא ולרע"ק:

ג' הקשה בהגהות רע"ק על ש"ס, דלמא הרגה במזיד רק לא קיבל התראה ואינו חייב מיתה, ונראה לישב לכאורה הקשתי האיך מצינו עדות לכל רוצח לפי הג"א שצריך לשלם ליורשים ומבואר בסנהדרין דף מ"א שהקשה עדי נערה מאורסה יכולין לאמור לאוסרה על בעלה באנו ע"ש א"כ יכולין עדים לאמור לחייבו ממון באנו ולא להרגו, אבל זה טעות אם רק לחייבו ממון למה התרו אותו גם בלא התראה יכולין לחייבו ממון, [רק אם חבר לא צריך התראה עדיין צ"ע] ומיושב קושי' הנ"ל אם יעידו שהרגה ולא קיבל התראה א"כ אין לחייבו מלקות כי עדים יכולין לאמור לחייבו ממון באו ועי' קצה"ח סי' ל"ח יש דין הזמה בעדות ממון ע"י תפיסה ודו"ק:

ד' ג"וו כלל כ"ב כתב, קשה אמאי לא מוקי שהרגה במזיד ובלא אתרו ביה למיתה אלא על הלאו שעבר דלר"י אף בכה"ג חייב כדמסיק בחולין דלא אתרי ביה משמע שהי' במזיד אלא דלא אתרו:

ה' יש מקשים דלמא היא הרגה בשוגג לאחד ובעלה הי' גואל הדם ולמ"ד דרשות לגואל הדם להרגה כי יחם לבבו, ואינו חייב מיתה ולוקה כי מבטל בידים ושמעתי בשם הגאון הצדיק מו"ה משה פאלאק אבדק"ק באנהרד ז"ל כי יש לו דין רודף ופטור ממלקות:

ו' מרם מינץ סי' כ"ז מביא קושיא הא שפיר משכחת ביטול באונס בכה"ג שסרס את עצמו ואז אסור להחזירה משום לא יבא בקהל ובזה ל"ש דחיות הש"ס קילד"מ כיון דאין כאן כי אם לאו זה:

ז' חזות קשות הקשה הא משכחת דהי' הבעל טריפה והרגה במזיד דפטור ממיתה כמבואר בסנהדרין טריפה שהרג שלא בפני ב"ד פטור משום דהו"ל עדות שאאי"ל ולכן שפיר לוקה על לאו לא ישלחנה שביטל העשה:

ח' מחנה לוי הקשה לרשב"ם ב"ב דף קכ"ט דהא דקאמר הלכתא תכ"ד כדיבור דמי חוץ ממגרש וכו' היינו מדרבנן, א"כ הא דקתני אם ישראל מחזיר ואינו לוקה היינו שמחזירו תכ"ד לגירושין לשיטת רש"י, א"כ אמאי קתני אם כהן הוא לוקה הא כיון דמחזיר בישראל היינו תכ"ד דוקא א"כ גם בכהן איכא הך תקנתא לחזור תכ"ד מגירושין ובטל הגירושין ולא עבר למפרע על לאו דלא יוכל לשלחה:

ט' במקנה כלל נ"ב הבאתי קהלת יעקב שכתב ונראה פשוט דלמאי דקי"ל בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דמי העובר על איזה מלאוין וחזר בו תכ"ד כגון מי שקנה חמץ בפסח ותיכף שמשכו וחזר בו תכ"ד, ובטל הקנין חשוב כאלו לא קנה כלל ופטור, וראיתי לרש"י למ"ד קיימו ולא קימו לאו שניתק לעשה אם קיים תכ"ד אבל אם קיים אחר כ"ד לוקה, ותימא א"כ מאי אולמיה לאו הניתק לעשה דאין לוקין עליו הלא בכל הלאוין כן אף דליכא עשה, ע"ש, ונראה תכ"ד מבטל הדיבר אבל לא המעשה, א"כ הלאוין שעבר במעשה א"א לבטל בתכ"ד רק יען שניתק לעשה, ואם עבר על לאוין שאין בו מעשה כמו נותר בודאי לא שייך תכ"ד לתקן מה שעבר כי החיוב הי' עליו שיעשה מעשה לשרוף חמץ והוא לא שרף וכדומה בזה לא שייך תכ"ד יהי' חשוב כמו שעשה המעשה למפרע ודו"ק היטיב:

י' בתשובת מהר"א הלוי סי' קנ"ח מביא קושיא דמשכחת לה דהעיד האונס על אנוסתו שעברה עבירה ונתחייבה סקילה ודחפו אותה עדים מבית הסקילה ומתה ואח"כ החם וקי"ל הרגו אין נהרגין מש"ה לוקה על ביטל עשה בידים, ותי' שחייב מיתה מצד רוצח [א"ה לפי הג"א ממון חייב לשלם]:

י"א עוד מביא קושי' דמשכחת במקדש אשה לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה תוך ל' יום דמקודשת לשני ואם גירש השני תוך ל' מקודשת לראשון, א"כ משכחת שאנס נערה שנתקדש לאחר ל' יום וכנסה וגרשה בסוף ל' דהראשון