עט סופר חלק ג ע

קטליה קילד"מ משמע בהדיה דלמ"ד בטלו חיוב המלקות בשעת ביטולה עשה הוא נגמר ובא עליו לאו שיהא נדון למפרע על שעת עבירת הלאו דאל"כ האיך אמרי' קילד"מ דהא אין המלקות ומיתה באין כאחד ע"ש:

רי"ף כתב תני קיימי ולא קיימו, כלומר אע"פ שלא בטלו לעשה כיון שלא קיימו לוקה על לא תעשה, וכתב הר"ן פי' בהלכות כלומר אע"פ שלא בטלה לעשה כיון שלא קיים לוקה על ל"ת, ורש"י גורס בדברי ר"י תני בטלו ולא בטלו, דכל זמן שלא בטל העשה אע"פ שהתרו בו ב"ד לקיימו ולא קיימו עדיין יש לו תקנה לתקן הלאו אבל לרי"ף ז"ל מיד כשהתרו בו ב"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוקה, ור"ן סוף חולין כתב לרש"י דמאן דתני קיימו ולא קיימו, ה"ק שאם התרו בו אל תקח האם ולקחה ושלחה תוך כדי דיבור פטור שאע"פ שעבר לאו דלא תקח נתקו הכתוב לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה כן ותפטר ואם לא קיים עשה שבה תוך כ"ד אפי' שלחה לאחר זמן חייב ולמאן דתני בטלו ולא בטלו אינו לוקה עד שישחטנה שבטלו עשה בידים אבל אחרים פירשו למ"ד קיימו ולא קיימו קיים העשה כגון ששלח האם לאחר זמן פטור לא קיימו ולא בטלו כגון שמתה מאליה חייב, ולמ"ד בטלו ולא בטלו בטל עשה כגון ששחט חייב לא בטלו ולא קיימו כגון שמתה מאליה פטור, וקי"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו לפי' כל שמתה או שברחה מידו לוקה ע"ש:

בעל המאור מחדש לגירס' רי"ף ורמב"ם דלר"י קיימו ולא קיימו כל זמן שיכול לקיים העשה אינו לוקה אבל כשא"א לקיים אף שבטל מאליה לוקה, ופי' הניחא למ"ד וכו' ומסיק פיאה אבל אונס לא אף שמשכחת ליה במתה מאליה מ"מ לר"י גופא לא מחייב בלא קיימו אלא היכא שמשכחת בביטולו ע"ש ורמב"ן במלחמות הקשה עליו דא"כ מה קאמר הניחה למ"ד קיימו ולדידיה מי ניחא הא לא משכחת בביטלו וכל שלא משכחת בביטלו ליתא בלא קיימו ע"ש וראיתי בספר תבואות השדה אות י"ב להסביר סברת בעה"מ, כי לכאורה אי נימא דהאיסר אינו נגמר רק כשנא יקיים העשה אמאי ילקה הא במה שאינו מקיים העשה הוי לאו שאב"מ ור"י ס"ל לאו שאב"מ אין לוקין, אמנם יש לתרץ עפ"י סברת ה"ה פי"ג משכירות דכל היכי דמשכחת שיעבור האיסור ע"י מעשה לוקין אפי' בלא עשה מעשה, וזה סברת בעה"מ דלא מחייב ר"י בלא קיימו רק אם משכחת בביטל ע"י מעשה ע"ב באריכות, ועי' בתשובת אבני צדק יו"ד סי' קי"ח:

פרט ב'. אסדר הקושי'. א' תוס' אי דקטלה קלד"מ, וא"ת דילמא מיירי דקטלה בשוגג, וי"ל דא"כ היינו כמו מתה מאליה כיון דהרגה שלא במתכוין, מהרש"ל כתב פי' ונאמר דחייבי מיתות שוגגים חייבים מלקות עכ"ל, וכתב מהרש"א אין דבריו מובנים מהא מסיק בפ' אלו נערות דחייבי מיתות שוגגין וד"א לכ"ע פטורין, מיהו הכא לא שייך למימר הכא דהא דלוקה הכא לאו אמה שהרגה דהא שוגג היה אלא כיון שהרגה ונתבטל העשה חייב מלקות משום שגירשה ודו"ק וג"וו כלל כ"ב כתב ולא הבינותי דזה דוקא מיתה וממון ולא מלקות וממון ועי' רמב"ם סנהדרין דכן הלכה דמיתה וממון פטור בשוגג ומיתה ומלקות חייב בהי' שוגג על המיתה כו' ומדברי מהרש"א אנו למדין דבר חדש דבכה"ג לא שייך לומר דפטור דהמלקות על מה שעבר ומ"מ במזיד לא יע"ש הטיב עכ"ל ודרכו בקודש לקצר, בל"ס כוונתו לפי מהרש"א מה קאמר בגמרא אי דקטלה קלד"מ, כיון שמלקות חייב על גירושין, בע"כ לחלק בין הרגה בשוגג להרגה במזיד, וקצת כ"ל להסביר אם הרגה בשוגג א"א לאמור שחייב מלקות בעבור שהרגה ומבטל בידים כיון ששוגג הי' בע"כ צריך לאמור שחייב מלקות על שגירש למפרע ורק שהי' בידו לנתק בעשה וכיון שהרגה א"א לתקן עוד וחייב למפרע אבל בהרגה במזיד נוכל לאמור כסברת ריטב"א הבאתי [פרט א'] כעת עושה ונגמר עבירה ממילא שפיר הקשה קילד"מ:

ב' אחי מורי הגאון מו"ה יעקב שלום זצק"ל, הקשה דלמא טריפה הי' והרגה ופטור ממיתה ובמקנה ח"ר בהקדמה הבאתי מאדמ"ו הגאון מר"ם שיק זצק"ל שכתב לישב, בקצה"ח סי' ת"י וברמב"ם פ"י מנזקי ממון נראה דפטור גם מחיוב ממון שאין צריך לשלם ליורשין, והג"א ב"ק ל"ט סובר שחייב, ובמנ"ח פ' יתרו כתב דאפי' אי נימא דאין חייב לשלם ממון מלקות מיהו חייב כמו חבלה שאין בו ש"פ, וא"כ כיון דחייב ממון ולענין חבלה קי"ל ממון משלם מלקי לא לקי וכיון דעל הקטלה חייב ממון או מלקות שוב אינו חייב משום לא יוכל לשלחה דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו גמר הלאו הוא בשעת ביטול כמש"פ רש"י במכות דף ט"ו ע"ש באריכות, וחותני מורי הגאון ז"ל עי' תשובת ריב"א סי' קנ"ח כתב מה שהבאת מגאון דהוסט דלדעת הג"א דהורג טריפה חייב בדמים א"כ חיובא דממון פוטר המלקות שבא עמו על צד המקרה, הדין עמו שכ"כ רמב"ם וש"ע החובל ביוכ"פ אף אם התרה בו פטור ממלקות אמנם מנ"ל דין זה דאף דבחבלה גלי' קרא דממונא משלם מלקי לא לקי היינו לדחות המלקות של חבלה אבל לדחות לאו אחר הבא עמה לא מצינו וכו' [עי' בהפלאה דף ל"ב ד"ה אי ממון לקולא] אבל מש"כ הגאון דלסברת מנ"ח כיון דעל הקטלה חייב מלקות שוב אינו חייב משום לא יוכל לשלחו, לא הבנתי וכי לא מצינו שלוקה שמונים עכ"ל ומורי מר"מ שיק ז"ל השיב לי, ונ"ל מה שהערת בשם חמיך הגאון הדין עמו ועיקר השגגה הוא ששם נאמר' בקיצר, דודאי