עט סופר חלק ג סט

למקדש טמא, וא"כ אי ס"ד דגזה"כ הוא דכל לאו דלא דמי ללאו דחסימה לא מלקינן ליה דאע"ג דחמיר איסורא דאיכא לאו ועשה אפ"ה פטרו רחמנא מגזה"כ [ואפשר דטעמא נמי איכא דאדרבה כיון דחמיר איסורי טפי לא סגי במלקות כדמשמע גבי הרגו אין נהרגין] א"כ תקשה הך מתני' דהבא למקדש טמא חייב מלקות ואמאי הא לא דמי ללאו דחסימה דלית ביה כרת והו"ל למימר דפטור מגזה"כ אע"כ מדחייבין ליה שמעינן שפיר דלא בעינן דומי' דחסימה היכא דחמיר איסורי אטו מגרע גרע ע"ב:

ריטב"א כתב איכא למידק ר"י דהדר ביה ור"פ היכי לא קשייא ליה הא מתניתין, הר"ז הלוי ז"ל תירץ שאני מתני' דחייב כרת הוא דחמיר ולא דמי ללאו דחסימה לנתוקי לעשה, ובתוס' תירצו דסברי דמתני' לאו משום דקדמו עשה אלא משום דאיכא תרי לאוין, כדאמרי' בתמורה ואע"ג דהתם תרי לאוין מקורבין והכא מרוחקין לא שני להו במילתא אבל רבה סובר דשאני התם דהוי מקורבין אבל מרוחקין אפי' תרי לאוין עוקר וטעמא דהכא משום דקודמו עשה, עוד אמרו בתוס' דר"י ורב פפא סברו דטעמא דלוקין בטומאה לאו משום דקדמו עשה אלא משום דאין העשה הבאה אחר עקירת הלאו מתקן כלום למפרע בעבירות הלאו כי מה שנטמא המקדש כבר בכניסתו שם לא נתקן בו כלום למפרע בשלוחו דלאחר כך אלא שאמרה כן התורה כדי שלא יוסיף טומאה על טומאתו והו"ל כלאו שניתק לעשה שביטל עשה שבו שלוקין עליו אבל באונס שגירש תיקון יש באשה לחזרה שלא הועיל מעשיו שנסתלק בזיונה דלמפרע ע"ש אבל עשה הכתוב' אחר הלאו וא"א לקיימו כ"א אחר עבירת הלאו אף שאין מתקן הלאו מנתק כנותר עי' שושנת עמקים כלל כ':

תוס' אם הוא כהן אינו מחזיר, וליכא למימר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל, דהא אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל, לכאורה צ"ע הא עשה דפשיעה הוא שגירשה אבל כבר כתבתי במקנה כלל נ"ו אם אי אפשר לקיים העשה בלא פשיעה, אז דוחה, וגם כאן העשה לא יוכל לשלחה כל ימיו רק לאחר שפשע וגירשה אז העשה כל ימיו עמד והחזיר, ומש"כ אי אמרה לא בעינא ליה, עי' במחנה חיים ח"ר סי' ס"ב, שאיסר עליה רק אם איסור עליו כאמור ביבמות כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת, וכיון שהוא אינו מוזהר שעשה דל"ת היא אינו מוזהרת ע"ש באריכות:

הניחא למ"ד ביטלו ולא ביטלו אלא למ"ד קיימו ולא קיימו מא"ל, [הא דאמרת כל ימיו עמוד והחזיר קאי עשיתו לאו שניתק לעשה והרחבת לו זמן לקיום העשה כל ימיו ולדבריך הא דתניא מחזיר ואינו לוקה לעולם קאמר כל זמן שיוכל לאמור אני מחזיר אין ב"ד מלקין אותו, הניחא למ"ד לקמן בלאו הניתק לעשה בטיל את העשה חייב על הלאו, לא בטל את העשה פטור שהלאו תלוי בביטול העשה ואינו נגמר עד שיבטל את העשה בידים ביטול העולם שלא יוכל להתקיים עוד, איכא למימר כל ימיו יש לו תקנה בחזרה שאינו מבטל את העשה אא"כ מדירה כו' אלא למ"ד קיים את העשה פטור לא קיימו חייב שהעשה תיקונו של לאו היא ואין הלאו תלוי בביטל העשה שמשעה שעבר הלאו נגמר אבל העשה ניתן לעקור המלקות ולכשיבא לב"ד או יקיים העשה ויפטור או ילקה ליכא למימר כל ימיו בעמוד והחזיר כדקאמרת שאם לא יחזירנה מיד כשיבא לב"ד ילקוהו דהא ליכא למימר יקיים לאחר זמן דא"כ לא קיים היכי דמי לעולם הוא יכול לומר אני מקיים]:

תני ביטלו ולא בטלו, ורשב"ל אמר קיימו ולא קיימו, במאי קא מיפלגי בהתראות ספק קא מיפלגי [ר"י סבר ה"ס שמה התראה, ואע"ג דכל ל"ת שניתק לעשה לדבריו ה"ס היא שהרי כשעובר על הלאו צריך להתרות בו והוא אמר שגמר הלאו בביטל העשה תלוי וכשמתרין בו אל תגרש ספק הוא שמא לא יבטל את העשה להדירה בהנאה ולכשידירה ויבטלנו קאמר דלקי אלמא ה"ס שמה התראה, ורל"ק סבר ה"ס לא שמה התראה הילכך אם הי' גמר הלאו תלוי בביטל העשה לא הי' לוקה עליו, אלא הלאו משגירש גמר והוי לה התראת ודאי והעשה ניתן להיות תחת המלקות לכשיבא לב"ד או יקיים או ילקה, ואי קשיא לר' יוחנן נמ' איכא למימר בהתראות ודאי ויתרו בו כשבא לבטל את העשה שהיא עקירת הלאו ולעולם התראה בשעה שעובר על אזהרתו בעינן, ואפי' היא תלויה בדבר אחר, כדאמרי' בשבועות דף כ"ח שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו, אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה התראות ודאי היא אכליה לאיסוריה והדר אכילה לתנאי הויא התראת ספק, אלמא התראה בשעת איסור בעינו ואע"פ שאין הלאו נגמר עד שיאכל את של תנאי] זו שיטת רש"י ר"י סובר ביטלו ולא ביטלו ורל"ק סבר קיימו ולא קיימו:

ריטב"א מביא שיטת ראשונים רי"ס קיימו ולא קיימו ורל"ק תני בטלו ולא בטלו וקא מיפלגי בה"ס ולמאן דתני קיימו ולא קיימו הוי התראה בשעת עברת הלאו והוי התראת ספק דיכול לאמור ולקיים העשה, אבל למ"ד בטלו ולא בטלו הוי התראת ודאי דמתראה ביה בשעת ביטול העשה שאם יבטל יתחייב מלקות על הלאו למפרע דהשתא הוא דמטא זמן חיוביה וק"ל לרש"י דבעי התראה בשעה שעובר על הלאו, ואקשה לההיא דלא אוכל זו אם אוכל זו, לא דמי כלל דהתם אין בככר התנאי שום חלק איסור של הלאו אבל ביטל העשה שניתק בו ל"ת ונתלה בו מלקותו של ל"ת מגופו של ל"ת הוא חשוב לענין התראה כי עקרו של לאו זה הכתוב תלאו בעשה זה למלקות וזה ברור, ומביא ראיה מדקאמר אי