עט סופר חלק ג סח

גם שלכ"ה אסור הגיד) וע"כ לר"ש לשיטתו ע"כ צ"ל דגה"נ אסור בהנאה וליכא לתרץ כנ"ל, ולפ"ז מיושב קו' פלתי סי' ס"ה דאמר מאן תנא דס"ל אבגבנ"ט ר"ש כו' הא איכא ר' יוחנן בן ברוקא דס"ל אין בגבנ"ט והא"ש דלר' יוחנן ב"ב י"ל דגה"נ חידוש הוא ובאכילה אסור ולא בהנאה ומיושב גם קו' שעה"מ שהק' על גמ' בריש פגה"נ שרוצה לאוקים מתניתין למ"ד אין בגבנ"ט והקש' הגמ' ממתניתין דירך שנתבשל וכו' וק' דלמה לא הקש' הגמ' ממתניתין דשולח אדם ירך לנכרי כו' דמוכח ממנה דיש בגבנ"ט ולפי הנ"ל י"ל דלעולם ס"ל מתניתין אבגבנ"ט וגה"נ חידוש הוא וע"כ מותר בהנאה וא"ש דברי הרמב"ם דהא לא פסק כר"ש דכ"ש למכות וע"כ כיון דפסק אין בגבנ"ט א"כ גה"נ מותר בהנאה דאין לך בו אלא חידושו כן נלע"ד ע"ד פלפול, וקצת צ"ע דא"כ מאי פריך הגמ' מאבמה"ח, וכשהעצתי דבר זה לפני הגאון בעל שו"ת נחלת בנימין זצ"ל פקפק עוד בסברא ברורה על מה שכתבתי דלר"ש לשיטתי' גה"נ ל"ה חידוש ח"ל שאני התם לר"ש דקאי על איסורי מאכלות שכבר חל עליהם שם אכילה מעיקרא וחל האיסור שפיר קאמר דע"י שלכ"ה לא פקע האיסור דמעיקרא אבל בגה"נ דעץ בעלמא הוא מתחלת הוייתי לעולם ולא הי' מעולם בכלל דבר אכילה וכו' עכ"ל:

כלל ס"ח. לאו הניתק לעשה. פרט א'. מכות דף ט"ו, אר"י כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו [והא אתא לאשמעינן דאפי' למ"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין כדתניא לא תותירו והנותר תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות עונשו של לאו ותקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר ואשמועינן ר"י ה"מ בעשה שבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתק הלאו ואפי' תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מן המלקות] תוס' תימא דהא לאו דגזילה שקדמו עשה והשיב הגזילה אשר גזל ואפ"ה אין לוקין עליו וי"ל דשאני גבי לאו דגזילה שאין לקיים העשה אלא לאחר שגזלה והילכך לאו שניתק מעליו הוא אבל קודמו דקאמר הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו:

אמרו לו אמרת א"ל לא, אמר רבה אלקים אמרה וכתיבא ותנינא, כתיבא וישלחו מן המחנה ולא יטמא את מחניהם, ותנינא הבא למקדש טמא תוס' לוקה משום דלא הוי לאו הניתק לעשה לפי שקדמו עשה ללאו, וא"ת דילמא שאני התם דאיכא תרי לאוי, ולא אתי חד עשה ועוקר תרי לאוי וי"ל דלא דמי דשאני התם דתרי לאוי סמוכין להדדי לא יחליפנו ולא ימיר אותו אבל הכא דאינן סמוכין אי איתא דקדמו עשה הוי ניתק:

אלא מ"ט קא הדר ביה משום דקשיא ליה אונס, דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוק' ואינו מחזיר אם ישראל היא מחזיר ואינו לוקה אמאי ל"ת שקדמו עשה הוא ולילקי, וכתב מהרשש"ך, הא דמסיים סיפא דברייתא והוא לא מקשה כ"א מרישא, משום דאי לאו הסיפא, ה"א דלא מוכח מידי מרישא דה"א דטעם מחזיר ואינו לוקה הוא משום דגירושין דידיה לאו גירושין נינהו דלא יוכל לשלחה כל ימיה אמר רחמנא דע"כ לא יוכל לשלחה והתורה ביטלה לגט דידיה אבל מסיפא ודאי מוכח דאינו כן דא"כ למה הכהן לוק' ואינו מחזיר אחר גירושין אינן גירושין עכ"ל:

מר"מ כתב לאו לגמרי הדר ביה אלא ממאי דקאמר כל ל"ת שקדמו עשה וכו' מהאי כללא הדר ביה דלאו כללא הוא דאשכחן אונס אע"ג שקדמו עשה לא לקי, וטעמא כדמפרש ואזיל, אבל בעלמא ל"ת שקדמו עשה לקי, דאל"כ קשיא לר"י מתני' דהכא הבא למקדש טמא לוקה דרל"ק מתורץ שפיר כתירצו תוס' לקמן בד"ה הניחא אבל לר"י קשיא עכ"ל, וחילק בין הבא למקדש טמא לאונס, כי הבא למקדש טמא היא עבירה נמשכת וכל עוד שעומד שם באיסור עומד והעשה לא בא לנתק על מה שעבר רק כדי שלא יוסיף בעבירה, אבל באונס או שלוח קן כשעבר עבירה לא נמשכת עוד ובא העשה לנתק העונש עי' שעה"מ חמץ פ"א בשם רמב"ן באריכות:

פנ"י כתב יש לתמוה טובא מאי ראיה מייתי מהא דמחייבין מלקות בהבא למקדש טמא לעולם איכא למימר דאין לחלק כלל בין קודם לאו לעשה או עשה ללאו וכו' אבל בטמא הבא למקדש לא שייך כלל לומר דעשה הוי תיקונו של לאו כיון דעבר על איסור כרת מה מהני מה שמשתלח אח"כ מן המחנה סוף סוף איסור דעבד עביד וכו' נלע"ד לפרש דעיקר מימרא דר"י דקאמר כל ל"ת שקדמו עשה לוקין היינו דאיצטרך לאשמעינן כי היכא דלא נימא דהך מלתא דלאו הניתק לעשה לאו מסברא אמרי' לה הכי דמהיכי תיתי דלפטור אדרבה הא חמיר איסורא טפי, אע"כ גזה"כ הוא משום דבעינן דוקא דומיה דלאו דחסימה דליכא אלא לאו גרידא מש"ה איצטרך ר"י לאשמעינן דלאו גזה"כ הוא אלא מסברא אמרי' הכי' מש"ה לעולם אזלינן בתר סברא ויש לחלק בין קדום לאו לעשה או עשה ללאו וכה"ג בין אפשר לקיים העשה קודם ללאו או לא כפרש"י, ועל זה קאמר רבה שפיר תנינא הבא