עט סופר חלק ג סז

כמו כן יפול בבשר בחלב. ונשאר בכאן שאלה א' לבד והיא כי יש לאומר שיאמר אחר שאסור הנאה יגיע מאסור אכילה לאיזה דבר הי' צריך הכתוב אל לאו בבשר בחלב לאסור הנאתי כמו שביארנו, הנה תשובת זה שהוא הוצרך אל זה מפני שלא כתב לא תאכל ממנו שמענו יאסרו האכילה וההנאה לפיכך הוצרך לאו א' לאסור הנאה וכבר זכרנו הסבה שבעבורה לא כתב אכילת בשר בחלב שכל מה שנזכר אכילה אינו חייב עד שיהנה בגרונו אמנם אם פתח פיו ובלע מן האסור והוא חם עד שישרוף גרונו פטור חוץ מבשר בחלב שהוא חייב על אכילתו ואפי' לא יהנה כמו שזכרנו וכמו כן כלאי הכרם כמו שנבאר אחר זה והבן כל אלו השרשים וזכרם וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מחולין:

ספרי נשא מחרצנים ועד זג לא יאכל מגיד שלא פטר בה אכילת צער שהי' בדין ומה אם יוכ"פ חמור פטר בו אכילת צער נזיר הקל לא כ"ש שיפטר בו אכילת צער ת"ל מחרצנים עד זג לא יאכל מגיד שלא פטר בו אכילת צער עכ"ל, לכאורה מזה צ"ע על שג"א שכתב ביוכ"פ חייב שלא כדה"נ, ואולי אכילת צער כוונה אכילה גסה שפטור ביוכ"פ יומא דף פ"ה, אבל מל"מ ביס"ת כתב סברה להיפך שאכילה גסה שמאכל מצד עצמו הוי בדרך הנאתו רק השינוי מצד אוכל ע"ש, ועי' תוס' שבועות כ"ב ד"ה אהתירא קמשתבע בנזיר שלא כדה"נ מותר בע"כ כוונת ספרי על אכילה גסה כסברת מל"מ שגרע שלא כדה"נ מאכילה גסה:

פרט ח' העתקה מקונטרס של גאון מו"ה דוד ביסטריץ זצ"ל רמ"א בסי' קנ"ה כתב י"א דכל איסורי דרבנן מותר להתרפאות בהן אפי' חולה שאין בו סכנה לעשות מרחץ מיין נסך בזה"ז אעפ"י שהוא בדרך הנאתן ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור הואיל ואין בו סכנה, וכתב הש"ך ס"ק י"ד והיינו דוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כתב מרדכי ר"פ כ"ש בשם ראבי"ה דמותר וכתב עוד המרדכי שם דמה"ט מותר לאכול חלב חי, ומיהו אדם בריא יזהר ע"כ, ושושנת עמקים כלל ט' תמה עליו דמשמע רק זהירות בעלמא וצ"ע דשלכ"א עכ"פ איסור דרבנן או איסור תורה וכבר קדמו בזה בשו"ת ש"א סי' ע"ד במה שש"ך העתיק לראבי"ה להלכה ולא שת אל דברי הפוסקים החולקים דס"ל האי פטור אבל אסור, אמנם במח"כ לא דקדקו היטב בש"ך ס"ק י"ג הביא בעצמו דשלכ"א אסור שלא לצורך רפואה, וא"כ סותר א"ע מיניה ביה, אלא פשוט דס"ל לש"ך דהראשונים לא פליגי על ראבי"ה דע"כ לא אסרו אלא שלא כדרך הנאתן באיסר הנאה אבל שלא כדרך אכילתן באיסורי אכילה הוי כמזיק ולא גזרו ואסרו חכמים, והיינו שכתב הש"ך בס"ק י"ג ומסיים והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי, אין כוונתו להינות באיסורי אכילה אפי' כדרך הנאתן זיל קרי בי רב היא, אלא ע"כ לאכול שלא כדרך אכילתן, ועי' בפנ"י בסוף פסק חדש בהשגתו על לח"מ כתב ועוד נ"ל ברור דאף ראבי"ה ז"ל לא התיר אלא בשלא כדרך הנאתן לגמרי כגון באוכל חלב דבטלה דעתו אצל כל אדם ולא מקרי אכילה כלל וגם אין הגוף נהנה ממנו משא"כ במשקין היוצא מפירות כמו זר נחשב בעיני לומר דאיכא מאן דשרי ע"ש מבואר דהבין ג"כ טעמו של ראבי"ה משום דבטלה דעתו אצל כל אדם וא"כ ליכא תפיסה על הש"ך מהני הראשונים שלא דברו אלא משלא כדרך הנאתן אבל שלא כדרך אכילתן באיסור אכילה אפי' איסור דרבנן ליכא, דהרי עיקר ראי' ראשונים שאסרו שלכה"נ מרבינא דלא התיר אלא במקום חולה והרי אכילה שלא כדרך גריעא טובא מנהנה שלא כדרך כדמוכח מסוגי' דאמר כ"ש אוכל חלב חי וכאשר ביאר המל"מ דאוכל חלב חי לא נהנה כלל כי מזיק ליה לאפוקי בנהנה שלא כדה"נ דנהנה אלא שאינו עומדת לכך ע"ש וא"כ י"ל ממעשה דרבינא אינו מוכח אלא בנהנה שלא כדה"נ דאסור שלא במקום חולה, אבל באוכל חלב חי דגרוע טובא דמזיק ליה אפשר דלא גזרו חכז"ל ומותר, ולהכי שפיר העתיק הש"ך לראבי"ה להלכתא דאדם בריא רק יזהר אבל איסור מדינא ליכא עכ"ל:

מבני הבחור החריף מו"ה שמואל בנימין ני' רמב"ם פ"ח מה' מא"ס פסק גה"נ מותר בהנאה והק' עליו חכמי לוניל דהא פסק שאין בגידין בנ"ט ובסוגי' דפסחים כ"ב דאם אין בגבנ"ט לא הותרה גה"נ בכלל נבילה, וכבר נאמרו ונשנו עליו תירוצים שונים ולי הקטן כ' דהנה רש"י ס"פ גה"נ פי' שחלקו בחוץ פטור דכיון דאמה"ח חידוש הוא שמצטרפין בשר גוע"צ לכזית אין לך בו אלא חדושו שאכילה כזית משמע והפמ"ג סי' ס"ה העלה דבר זה גם גבי גה"נ למ"ד אין בגבנ"ט דמכ"ש דחידוש הוא וחקר שם לענין ח"ש יע"ש ולפ"ז נ"ל שכון שסברא החיצונית שלשון אכילה מורה על אכילה ולא על הנאה ורק מדפרט לך הכתוב בנבילה אכילה גם הנאה במשמע א"כ י"ל דגבי גה"נ דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ורק אכילתו אסרה תורה ולא הנאתו. אולם לפ"ז ק"ל דמאי מקשה הגמ' למ"ד דס"ל אין בגבנ"ט הא גם אם אבגבנ"ט גה"נ מותר בהנאה דחידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו, ע"כ נ"ל הא דגה"נ חידוש הוא רק אם שלכ"ה בכ"מ מותר אבל לר"ש דס"ל כ"ש למכות ולדידי' בכ"מ שלכ"ה אסור וכידוע ממהרש"ל א"כ גה"נ לא הוי חידוש שהרי בכ"מ לדידי' כי"ב (ועי' פרמ"ג ס"ב שר"ל למ"ד אבגבנ"ט