עט סופר חלק ג סו

פי"ד ממ"א הלכה יו"ד, כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבב"ח וכ"כ לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתו בלשון אחרת בלשון בישול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפי' שלא בדרך הנייה, כיצד הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל חלב חי או שערב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדרה של נבלה ואוכלן כשהן מרין או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם הרי זה פטור ואם ערב דבר מר בתוך קדרה של בב"ח או בין כ"כ ואכלו חייב:

מל"מ כתב נסתפקתי אם כרך דבר איסור בסיד שיהי' פטור כי היכי במצות עשה דרחמנא אמר תאכל אמרי' אם כרכו מצה בסיד לא יצא דלא הוי אכילה לפי שלא נגעה בגרונו ה"נ באיסורין ע"ש כ"ס סי' צ"ז:

בהג"מ שם בחולה נכפה אם מותר להתרפאות בדברים איסורין, אם רפואה ידוע מותר ואם אין רפואה ידוע אסור ע"ש באריכות ועי' ט"ז סי' פ"ד וח"ס סי' ע"ו אוסר ליתן לבית חולאים אם צריך לאכול טריפות, ועי' תשובת גנת ורדים יו"ד כלל א' סי' ד', ה'. הנה מלשון רמב"ם שמסיים בכ"כ ובב"ח אם ערב דבר מר ואכלו חייב ולא נקוט כמו שכתב לעיל בשאר איסורים שהסריח והבאיש חייב, מחדש חו"ד סי' ק"ג וכתב הפלתי סי' פ"ז יצא לידון בדבר חדש דבב"ח אסור נטל"פ כיון שלוקין אפי' שלא כדה"נ ע"ש, והא ודאי ליתא דהא בכ"כ ג"כ לקי שלכד"ה ונטל"פ מותר כדמוכח בע"ז דף ס"ח וכן בע"ז נטל"פ מותר, אלא ודאי דנבילה שא"ר לגר ושלא כדה"נ תרי עניני הן, שלא כדה"נ היינו שעירב דבר מר או אכלו חי, גוף האיסר לא הותר ואם חזר ותיקן להאיסור כגון שבישלו או שנטל הדבר מר מתוכו חזר לאיסורו, רק כשאכלו כך בלא תיקון אינו לוקה משום דאכלו שלכדה"נ, ולהכי בב"ח וכ"כ ובע"ז דלא כתיב ביה אכילה לקי, אבל כשנסרח גוף האיסור פקע שם איסור מכל ואפי' חזר ותקנו בדברים המתבלים שרי דכבר פרח האיסור מיניה ואינו חוזר לאיסורו, ואף דבנותן טעם לפגם אסור בפוגם ולבסוף השביח היינו משום דאינו רק פגם כל דהוא ולא יצא איסור מאיסורו וכו' אבל כשגוף האיסור נפגום לגמרי, ורמב"ם מסיים רק בכ"כ ובב"ח דבר מר ולא אם הבאיש ונסרח דזה אפי' בב"ח וכ"כ מותר:

פ"י ממ"א הלכה כ"ב, הטבל והקדש וספיחי שביעית והכלאים והערלה משקין היוצאין מפירותיהן אסורין כמותן ואין לוקין עליהן חוץ מיין ושמן של ערלה ויין של כלאי כרם שלוקין עליהן כדרך שלוקין על הזתים וענבין שלהן, וכ"מ כתב בחולין ק"כ, ואע"ג דיליף להו התם מקראי משמע לרבינו דאסמכתא בעלמא כדתנן תרומות אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזתים ומן ענבים, ועי' ח"ס יו"ד קי"ד שמסביר בטוב טעם:

רמב"ם מעילה פ"א כל המועל בזדון לוקה ואזהרה של מעילה מזה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' בין קדשי מזבח בין מקדשי בדה"ב אם נהנה בהן שוה פרוטה לוקה, וכתב מל"מ אני תמיה מ"ש אם נהנה לוקה כיון דמקרא דלא תוכל לאכול נפיק מלקות זו מנ"ל להלקות בהנאה, ומש"כ לח"מ פי"א מקרבנות דטעמא משום דקי"ל כר"א דכל אכילה האמורה בתורה הוי אפי' הנאה ע"ש היינו לאיסורא בעלמא אבל מלקות ליכא בהנאה כמבואר פ"ח ממ"א:

בכורות דף ו' חלב טהורה מנלן דשריא אילמא מדאסר רחמנא בב"ח הא חלב לחודיה שרי ע"ש, ג"וו כלל נ"ח תקשה דאבמה"ח אין אסור או מלקות שלא כדה"נ חוץ מבשר וחלב, א"כ מש"ה אסור בב"ח:

סה"מ מצוה קפ"ז הזהירנו מאכול בשר בחלב והוא אמרו ג"כ לא תבשל וגו' פעם שניה ר"ל אסור אכילה ובחולין (דף קי"ד) אמרו בשר בחלב לוקה על בישולו ולוקה על אכילתו ובגמ' מכות (דף כ"א ע"ב) אמר המבשל גיד הנשה בי"ט בחלב ואכלו לוקה ה' מלקיות לוקה משום אוכל ומבשל ומשום מבשל בשר בחלב ומשום הבערה ושם אמרו אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ואזהרתיה מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם ובגמ' חולץ (דף קי"ד) אמרו אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול דכי היכי דאי בשיל לקה אאכילה נמי לוקה ובג' מפסחים (דף כ"ה) אמרו להכי לא כתב רחמנא בבשר בחלב אכילה להדיא לומר שלוקים עליו אפי' שלא כדרך הנאתו וזכור זה. ובכאן ראוי לי שארמוז על שרש גדול שלא קדם לי זכרו וזה שאמרו לא תבשל גדי נכפל בתורה ג' פעמים ואמר מלמד שכל לאו מהם לענין אמרו א' לאכילה וא' לבשול וא' להנאה ולמקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית אסור אכילתו ובשולו ב' מצות לא תמני אסור הנאתו מצוה בפני עצמו ידע המקשה כי אסור הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפני עצמו מפני שהוא ואכילה ענין א' כי האכילה מין ממיני הנאה ואמרו בדבר שהוא לא יאכל אמנם הוא דמיון מדמיוני הנאה והכונה שהוא לא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו והוא אמרם כל מקים שנאמר לא תאכלו לא יאכל א' אסור אכילה וא' אסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה שבאר בה הכתוב התועלת בה והוא אמרו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולפי זה השרש אין ראוי למנותו אסיר אכילה והנאה ב' מצות ואלו מנינו ב' מצות בבשר בחלב הי' ראוי כמו כן בחמץ ובערלה ובכלאי הכרם שיהי' בכל א' מאלו ב' מצות אם אסור הנאה מצוה בפני עצמה ומצד שנפל מאלו ולא מנה זולת הלאו שבא באכילתה לבד ובכלל זה אסור הנאה שהנחנו