עט סופר חלק ג סד

שלכדה"נ ועוד מביא ראי' מתוס' מנחות מ"ח שכתבו שאין זה זכות שאוכלי' חי, וצ"ב ונראה דאכילת חי הוא שלא כדה"נ גם לאנשי אלכסנדריא ואין יוצא ידי מצות אכילת קדשים, והא דאכלו חי כדי לבערו קודם שיעשה נותר, אבל ידי מצוה לא יצאו, ואפשר לדחות ראיות אלו דאכילת קדשים שאני דכתיב למשחה בהם דצריך לאכול כדרך שגדולי' אוכלים, אבל שארי מצות אפשר דלא הקפידה הורה שיהי' אוכל כדרך הנאתן דוקא, אמנם מצאתי ראיה ממה שתוס' בסוכה הקשה ל"ל היקש דלא יצא במצה של טבל תיפק ליה שהוא מצהב"ע ואי יוצא שלא כדה"נ אפשר שיאכל מצה של טבל שלא כדה"נ משום טבל ליכא וכו' ונראה אפי' לת"ח דיוצא דוקא כשיורד למעיו דיש עכ"פ מילוי כרס וכו' וגם נ"ל דאכילת שבת ויו"ט אינו יוצא שלא כדה"נ שאין זה עונג ע"ש, ועי' ט"א בסוף אבני מלואים שכתב על תוס' ביצה הקשה מה צורך במבשל גיד בחלב, כיון שיוכל לאכול שלא כד"ה ועי' כלל ח"ש באריכות:

עי' תפארת ישראל מנחות פי"א משנה ז' דרק במתנות כהונה נצטוו לאכלן כדרך שמלכים אוכלין דרך תענוג משא"כ בשאר בשר קרבן שכולו לכהנים כתוס' זבחים ע"ה ד"ה בכור שיכלו לאכלו כמו שירצו ובספר וידבר משה פ' תצוה כתב נוראות נפלאתי כל הרואה שם יראה דתוס' כתב כן על תמורת בכור שנאכל לבעלים אבל בשר חטאת ואשם ומנחות חשיב לה בחולין קל"ג בתוך מתנות כהונה:

לדעתי הקלושה להסביר חקירת מל"מ ולישב כל הקושי' עפ"י מנ"ח סי' רפ"א מישב רמב"ם פ"ח ממ"א פסק האוכל גי"ה של טמאה פטור לפי שאינו נוהג בטמאה ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידין בנ"ט, ואח"ז פסק דאוכל גי"ה של נבילה חייב שתים משום גיד ומשום נבילה, ותמהו הראשונים כיון דאין בגידין בנ"ט היאך מחייב משום נבלה ולעיל פסק שאינו חייב משום טמאה משום אין בגידין בנ"ט, ותי' לכאורה קשה אמאי אין חייב בכל איסורין שלכד"א אמאי לא נימא אחשביה מדחזינן דאוכל בדרך זה ע"כ חשוב אצלו אכילה, אמנם י"ל עפ"י סברת לח"מ פ"ה משבועות שמביא ר"ן דחילק בין נשבע להבא לבין כשבע לשעבר, דבאמת אדם האוכל דבר שא"ר בודאי חשוב הוא אצלו ע"כ אם אמר שבוע' שאוכל ואכל דברים שא"ר יצא ידי שבועה שהרי אכל ונחשב אצלו דאי לא נחשב אצלו למה אכל, וכן כשאכל ואח"ז נשבע שאכל והאכילה הקודמת הי' דברים שא"ר לא נשבע לשקר כי אז כשאכל ודאי נחשב אצלו ונשבע באמת, אבל אם נשבע להבא שלא אוכל ואוכל דברים שא"ר אמרי' אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקין לעבור על שבועה ע"כ אמרי' על כן אכל דבאמת לא אחשבי' כדי שלא לעשות איסור ואלו הי' נחשב אצלו לא הי' אוכל כדי שלא לעבור על השבועה ולעשות עבירה ע"ש, א"כ ניחא בכל איסורי תורה אם אכלן שלא כדה"נ פטור דלא שמה אכילה ולא אמרי' אחשביה דאדרבה אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואלו הי' נחשב אצלו לא הו' אוכל, וידוע סברת רשב"א גבי אין א"ע בעילת זנות הטעם דלא מחזקינן לרשע אבל אם בא על הנדה דחזינן דהיא רשע לא אמרי' אא"ע ב"ז, א"כ נכונים דברי רמב"ם דאם אוכל גיד של טמאה אינו חייב דלא נחשב אכילה אף דהוא אוכל לא מחזקינן לרשע, ואינו חייב מטעם גיד מגזה"כ דכל שבשרו מותר, אבל באוכל גיד של נבילה אף שאינו ראוי לאכילה מ"מ כיון שהוא אוכל אחשביה ולא אמרי' דלא מחזקינן לרשע אפי' לא אחשביה רשע הוא דהא חייב משום גיד דעץ הוא ותורה אסרה, ממילא חייב ג"כ משום נבילה ע"ב כי מתוק מדבש, ומחדש מי שאוכל ביוכ"פ איסר שלכד"ה חייב על האיסור כיון דאכל אחשביה ולא אמרי' דלא נחזיק לרשע כיון שהיא רשע מחמת שאכל ביוכ"פ שחייב אף שלא כדה"נ כמש"כ שג"א, ועי' בספר ילקוט גרשוני אות אחשביה בהנ"ל מובן חקירת מל"מ אי אמרי' במ"ע אחשביה לאכילה כדי לקיים העשה, אבל אם באכילה זו יש בו איסר בודאי לא מחשביה אכילה אצלו כדי שלא לעבור על ל"ת ומיושב כל הקושי':

בספר קובץ על רמב"ם מביא ספר הורה גבר כתב על מל"מ אנכי מצאתי כמעט מפורש תוס' בנזיר דף כ"ג ד"ה פסח וק' ע"ש, והשתא אס"ד דס' התוס' אף דאין לוקין במאכלי איסורי' שלכה"נ אפ"ה יוצא ידי קיום מ"ע באכלו שלכה"נ, א"כ לא הקשה תוס' מידי דלענין איסור דאסור לאכול ביוכ"פ לא מקרי' אכילה ולענין מ"ע דפסח מקרי אכילה א"ו אין לחלק ע"ב, גם מביא מחנה לוי רצה לפשוט מנזיר דף ד' דמקשה קדושא ואבדלתא מושבע ועומד הוא דלמא שותה הכוס שלכה"נ ע"ש גם מביא תורת חיים וכתב למדנו מת"ח מראיה שהביא מהא דקי"ל בלע מצה יצא דס"ל לת"ח דבלוע מיקרי שלא כדה"נ, ונפ"מ לכל איסורי תורה היכא דבלען ליכא איסור תורה ראה זה דבר חדש הוא, ובנב"י ח"ר יו"ד סי' ל"ה הקשה עליו מחולין ק"ג דלא משכח לרשב"ל דלקי משום אבמה"ח רק בגרמותא זעירתא שבלעה כולה ע"ש עוד האריך מיבמות דף מ' דפריך מאכילה גסה ביוכ"פ ע"ש, ועי' מר"ם שיק או"ח סי' רנ"ח מזה:

ילקוט הרועים דף א' הקש' מפסחים פ"ט חמשה שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד דקאמר ליתי כולהו חד פסח נמצא נאכל שלא למנויו, וקשה הרי יוכלו לאכול שלכד"א דמי שכבר יצא א"ע משום שלא למנויו דהוי שלכד"ה ואלו שלא יצאו עדיין יוצאין בשלכד"א, וגם מביצה י"ט אין מביאין תודה בפסח מפני חמץ ופריך פשיטא וקשה אדרבא הרי יוכל להביא ולאכול שלכד"א דיוצא המצוה ולא הוי איסור